באחת השנים האהובות עלי (יחזקאל) פרשתי מקבוצת הרכבת מנורה
דיגיטלית שנמשכה 15 יום, ארבע שעות, 2 שניות, אחת עשר מאיות
ושלושים אלפיות, כאשר הקבצן שלנו (ראש קבוצה חד משמעי) הזיז
אותי הצידה קצת ודחף אותי אל מערכת זבובים אוטו מגנטית תלת
מימדית שכפולית.  
שברתי אותה לרסיסים. וככה יצאתי מהרכבת מנורות דיגיטליות
שנמשכה 15 יום, ארבע שעות, 2 שניות, אחת עשר מאיות ושלושים
אלפיות.
והיום אני הולך לי ברחוב האגוז, ונופל עלי אחד ונופל עלי עוד
אחד ועוד אחד עד שנמאס לי ואני אומר להם די! והם מפסיקים. אחר
כך אני הולך לבית שזוף מלא ברקיקי (סוג של ברווז עם תחתונים
אדומים ונקודות לבנות). ואני מטייל לי שם ומטייל ומטייל עד
שפתאום אני נופל. ומה אני רואה בתחתית הבור? קוצים דוקרניים
וחדים. ואני מיד לוקח את כל הדברים שלי. בהתחלה אני מוציא מחבט
טניס וכדור פינג פונג, אחר כך שער כדורגל, טלוויזיה, מקרר,
דלתות ועץ אלון. עד שמצאתי את האלקטרומגנטי. והוא הוביל אותי
למעלה למעלה הרחק מן הבור שנפלתי אליו.
וככה אני מטייל בין כל רקיקי הברווז ויורה לי בכמה בזוקות
ומשליך גם כמה פצצות ואז בום וטראח נפל תותח, ונתפס זבוב ברשת.
וככה אני יושב לי על המנגל דורך על כמה גחלים, מבשל יונה ליד
החלון, מנפנף קצת, מוציא את הרקיקי, שולף את הנוצות. ועכשיו כל
מי שקורא את הסיפור יעמוד דום ועכשיו כולם אחורה פנה קרא את
המילים האחרונות שמופיעות בתחתית המסך. חלוקת לחם! פטריות! ואז
לשיעור אנגלית!!!



מאי 2005