עומד למרגלות הר, מביט קדימה ונעצר.
מהסס, חושב, האם להתקדם? האם להתיישב?
מביט מלמעלה, מכין את החיילים,
אולי בכל זאת, זה יבוא לי מבפנים.
מתקדמים במישור, מתקרבים אל ההר,
אבל משהו מפריע, כבד ומסוגר.
החיילים נעצרים, נתקעו בחומת ברזל,
מהססים מה הלאה, איך על ההר להתנפל.
מרגישים את הטקסטורה, הרכה והנעימה,
מלטפים אותו מסביב, יש כבר חשק ליניקה.
מחפשים אולי, איזו טקטיקה אחרת,
ופתאום אחד מציע: "בואו מאחור, נפתיע הגברת!"
שער הברזל נפרץ והחיילים מאגפים מאחור,
מגיעים אל ההר, ועוברים את נקודת האל-חזור.
אם הם רק היו יודעים, מה זה עושה לנו בפנים,
הם היו מתחשבים וקצת נזהרים.
אבל כשהאגו זועק, החיילים לקרב יוצאים,
אי אפשר לתת להם מחסום, כי אז הם משתוללים.
ההר נכבש, ההר כבר בידנו,
אבל הרוח הוציאה,
את האהבה מלבבנו. |