תמר שיאל / סיפור אהבה |
הליכתך הייתה כמו משב רוח.
מראה פניך, היה מנותק.
הידיים דיברו, נעו עם משב הרוח.
פיך היה קפוץ, לרגעים...
לא נתת ליבך שתנועתך נספגת,
צעדת בזריזות.
אישה לא ידעה לאן,
הותרת בלכתך חלל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|