בין מדבריות ירדן לחופו של ים תיכון,
ביציאה ממצרים אחרי דרום לבנון
יש בית משוגעים
מאושפזים שם שנים במחלקה הסגורה
מטורפים על כל הראש שהתרגלו לשגרה
של מלחמה ופיגועים

מתנדנד שם אחד קדימה אחור
אפילו ביום קיץ - לבוש מעיל שחור
והוא משוכנע
שהוא חשוב לבריאה יותר מכל השאר
הם התפל, הוא זה העיקר
ושפעם בשנה
צריך לסובב מעל הראש תרנגול
ככה אלוהים סולח על הכל
אבל יש לו עוד תנאים
לקשור חוטים מסביב הזרוע ועל הראש
לנשק את המשקוף, הרי הוא קדוש,
בבית המשוגעים

בפינה השנייה, צבוע באדום
מרעיש ומצפצף כי קבוצתו ניצחה היום
ואם יפגוש אדם צהוב  
ירביץ מלא הג'ורא גינונים של אלימות
בשביל כבוד המועדון הוא מוכן גם למות
ולקרב הקרוב
הוא יתחמש בחזיזים ורימוני עשן
משרוקיות ודגלים וגם קמע ישן
והוא כבר בן ארבעים
אבל זה לא משנה, על הקבוצה יש קללה
הוא לא ישן בלילות, היא אחרונה בטבלה
של ליגת בית משוגעים

למטורף האחרון יש אישיות משתנה
זה לא ממש אופי זה צו האופנה
ומצבו מאוד קשה
הוא לגמרי לא מודע לכל מה שמסביב
מאושפז בבידוד שנקרא תל אביב
והוא לא יודע ש
יש עוד חיים מחוץ לבידוד
משוכנע שמי שחי שם הלך לאיבוד
כי כאן אלו החיים-
לזרום ביחד עם הזרם וזה לא חשוב
שהזרם זורם לתחתית הביוב
של בית המשוגעים