מונעת מתוך כאב,
אני מנסה כבר חודשים לנסות ולפענח את התעלומה -
מה באמת כואב לי?
ועל מה? על מה נשפכות כל הדמעות לחינם?
מה - סתם?
זה לא שאיבדתי אדם יקר
או שחליתי במחלה סופנית
זה רק כאב תמידי שכזה
שחי איתך, עוקב אחריך, מציק לך - כל הזמן!
בכל מקום אליו אני הולכת...
מנסה להבין מה מונע בעדי להיות מאושרת?
מה גורם לי להרגיש כה רע ואפל,
למה הצחוק לא יוצא מאליו והוא מאולץ כל כך?
איפה הטעות?
מי ינחה אותי לחיים מאושרים?
מה כבר ביקשתי - אהבה חזקה?
חברה טובה - שלא תעזוב לשניה,
שתהיה איתי במשברים הקשים, בבדידות הרבה...
אני עטופה באנשים ש"אוהבים" אותי אבל מרגישה בודדה
יש לי רכוש אבל מרגישה חסרת כל - חסרת אהבה,
חסרת רגשות, חסרת חוט מחשבה...
מנסה להבין מה כואב לי, מה כל כך עצוב? למה הצחוק לא בא
מאליו?
ואיפה הטעות???