לא יודעת מה לחשוב,
איך לאהוב,
האם לעזוב?
לא יודעת מה לחשוב...
קשה לי לדעת מי אתה,
למה היית כזה בטלפון...
איך אתה מסוגל לחשוב ש...?
לחשוב שאני מנסה לסחוט...
לא לקלוט שזה הכאב שלי כאן שעומד...
לא לקלוט שזו אני שעוברת הכל, לבד!
לא יודעת מה לחשוב,
על המילה האחרונה שלך בטלפון:
לא...
כששאלתי אם אתה איתי...
לא יודעת מה לחשוב!
משהו בתוכי אומר לי שאתה כן איתי...
ושתמיד תהיה...
אבל, לא יודעת מה לחשוב.
בכל זאת, היית קר,
בכל זאת, אמרת לא.
בכל זאת, האשמת...
בכל זאת!
מה אני עושה עם זה? מה?
עם אהבה כל כך עצומה?
מה?
לא יודעת מה לחשוב,
איך לא להזיק לך...
ולא להזיק לעצמי...
אני פשוט מסרבת לקבל,
שאתה בוחר לעזוב אותי,
לא להיות שם בשבילי.
עם דמעות בעיניים,
שהפכו טבעיות כל כך,
מסרבת לקבל,
שאיבדתי אותך...
שזה הגורל שלי, בלעדיך...
רחמים עצמיים? אולי...
אבל רגשות אמיתיים!!!
בלבול עצום, תחושה של אשמה,
לא יודעת מה לחשוב,
אהבה עצומה שאין לה תקווה...
אני מחכה לרגע שבו אני סוף סוף...
אהיה מאושרת.
מחכה לרגע שבו סוף סוף ייעלם הכאב!
לא יודעת איך לשרוד בינתיים,
צריכה להרגיש לב אוהב...
לא יודעת מה לחשוב,
האם אתה תחשוב עוד עליי?
ומה יהיה עכשיו? מי ינגב את דמעותיי?
מי יתן מילה חמה? חיבוק אוהב?
מי ירפא את הנשמה...
שפצועה ופגועה בכאב?
לא שולטת על עצמי עוד...
לא עשיתי כלום בכוונה!
הכוונה לא היתה לסחוט,
גם לא ללחוץ...
רציתי שתבין מה אני מרגישה,
סך הכל רציתי... קצת חום שלך, להרגיש את אהבתך...
לשמוע שאני כן מסוגלת,
לשמוע, כן יכולה!
כמו אז... בירושלים,
לקבל אהבה... גם אם רק לדקה!
ואיכשהו אני תמיד מגיעה להתנצלות,
איך שהוא אני תמיד רואה את עצמי אשמה,
גם אם זאת לא היתה כוונתי,
גם אם זאת לא היתה הכוונה!
אז בכל זאת, סליחה... סליחה שנראה...
שנראה שאני לוחצת, שנראה כמו סחיטה!
זה רק נראה, זאת לא היתה הכוונה...
אבל עדיין, סליחה!

מקווה שיום יבוא ותוכל לסלוח לי, מקווה שלא את זה תזכור, מקווה
שהחיים של שנינו ייראו אחרת מתישהו... מקווה שתחזור...
אבל, לא, לא לוחצת... כי זה מכתב שלא יישלח. אני לא סוחטת, כמו
שלא סחטתי אז... (או לפחות זאת ממש לא היתה הכוונה!)

שלך תמיד, אוהבת, אני...

2.6.05