רפי הכניס את ארגזי הלחם והחלב לתוך המכולת והציץ בשעונו מפעם
לפעם. עוד לא שבע בבוקר וזה בסדר גמור. הוא לקח עיתון מערמת
העיתונים והעיף מבט בכותרת. כבר הרבה זמן הוא חיכה לבוקר הזה.
עומר אמר שהוא ישלח אליו מישהו.
הסיפור המרכזי בעיתון עסק בפוליטיקה שלא ממש עניינה אותו. מבטו
נדד לשולי העמוד הראשון. הוא הניח את העיתון מידיו וניגש
לארגזי הירקות. בשבוע שעבר היה צריך לשלוח שני ארגזי עגבניות
בחזרה כששוב הונחו למעלה היפות ביותר ומתחתיהן היו רק עגבניות
רכות ורקובות.
שירי התעוררה מחלום מתוק והסיטה את הוילון. שמש של אמצע מאי
חיממה את פרחי הגרניום שבאדניות ואת החתול המנומר ששכב עליהם.
היא הסירה מעליה את השמיכה הדקה וקמה מהמיטה. הרצפה הייתה
קרירה ונעימה לכפות רגליה היחפות והיא התיישבה על המיטה בחוסר
החלטיות ואז קמה ופנתה לחדר האמבטיה.
אריה ישב במכוניתו וסיפר לבחור המתולתל עם הצווארון שישב לצידו
על הנסיעות בחיפושית הישנה שלו מהבירה לג'נין ולטול-כרם. הוא
היה קניין של ספרים עבור הספרייה הלאומית וגמא בעזרתה מרחקים
משנות השישים ועד לפני כשנתיים, אז חלתה לואיזה, אשתו. כמה
חודשים לאחר מכן נפטרה ממחלתה והחיפושית נותרה בחניה כאבן שאין
לה הופכין. אם אתה רוצה, קח אותה כמו שהיא, ממילא אני לא נוסע
בה, הוא אמר.

אביתר רץ במורד הרחוב והתחרה עם חתול אפור שהחזיק שקית ניילון
שקופה בפיו. עץ התות הלבן כמעט גמר את העונה והוא נזכר בטעם
המתוק של פירותיו מהם טעם עד לפני שלושה ימים בכל פעם שעבר
תחתיו. החתול האפור עבר בין המכוניות החונות לגדר האבן שמקיפה
את הרחוב. רוב החלונות ברחוב היו חשוכים. מדי פעם עברה מכונית
וסנוורה אותו בפנסיה. סבתא של מיכל גרה קרוב אליו אבל מיכל כבר
לא מתקשרת כשהיא באה לבקרה. היא עסוקה עם המבחנים ועם
ההתאהבויות הקטנות האלה שבאות תמיד אחרי איזה שהוא שבר גדול.
בבוקר ראה אותה יוצאת מהשיעור תוך כדי שיחה בטלפון הנייד. היא
בקושי הרגישה בו. התיק הצבעוני שהיה תלוי על כתפה נראה לו
מיוחד מאוד, אולי היה עליו לומר לה שתתחדש. בזמן האחרון הם כבר
לא מדברים כמו פעם.
הוא חשב על ההצעה של אריה. יש לו חיפושית עם הרבה מאוד
זיכרונות וים של חוויות. עשרות אלפי קילומטרים הוא נסע איתה,
במקומות שהיום אי אפשר להיכנס אליהם מבלי להפר צו אלוף כזה או
אחר. חיפושית אמיתית, צבע דהוי, גלגלים, הגה. חצי חיים.

שירי נכנסה למשרד בצעדים מהירים. היא התיישבה ליד השולחן
והדליקה את המחשב. אחר הצהריים תפגוש אותו בבית קפה קטן. אתמול
בלילה דיברו עד מאוחר וככל שהתמשכה שיחתם גילתה עד כמה הם
דומים והסתקרנה יותר לפגשו. המשרד שלה נמצא קרוב לבית הקפה
וכבר תכננה איך תשאיר את רכבה בחניה של העבודה ותנצל את
השעתיים שחולפות עד שבע לפגישה עם הנסיך. עכשיו שוב בא לה
שוקולד.

נורי עלה על האוטובוס, הוציא מטבעות מכיסו ושילם לנהג. אחר כך
הוא אחז בידיות שמשתלשלות מהתקרה והלך עד למושבים הקרובים
לדלתות האחוריות. הוא התיישב באיטיות תוך שהוא מסיט את שולי
חולצתו ונזהר שלא לקמטה. כשעומר אמר לו שהירקן ברחביה מחפש
פועל חרוץ הוא לא ממש התלהב מהרעיון, אך מכיוון שאימו חלתה
והייתה זקוקה לכסף עבור תרופות, התרצה והסכים לנסות.

סבתא נונה קמה בארבע בבוקר והניחה את הסיר הגדול על האש. הסיר
מלא עד שפתו בקובה אדום. כשהסיר רתח היא כיבתה את האש והתחילה
למלא את כלי הפלסטיק השקופים שייקחו הילדים. מהחלון היא ראתה
איך השמיים מתבהרים והאור צובע את היום החדש בגווני ורוד
ותכלת. היא הסתכלה על חתיכת השמיים שנשקפה בין בנין מספר עשר
למטבח שלה ונאנחה.
אביתר הדייר חלף מחוץ לבניין בדיוק כשהיא סיימה למלא את הכלים.
עכשיו הכל מוכן. מיכאל הזקן עוד לא התעורר. כשיקום וילך לבית
הכנסת שבמעלה הרחוב היא תשטוף את הרצפה ואז תחזור לנוח. אביתר
עצר לפני דלת הפלדה והוציא צרור מפתחות מכיסו. הוא הכניס את
המפתח לחור המנעול וסובב אותו פעמיים. כשריח הקובה עלה באפו,
נכנס לדירה ונשכב על המיטה. שוב נרדם בבגדיו, כמו כמעט בכל
לילה מאז שהיא קמה ועזבה.
אביתר פגש את אריה בסדנא של צחוק ועצב. אריה סיפר על לואיזה
באהבה רבה כאילו ישבה לידו באותו רגע. דמעות עמדו בעיניו
כשדיבר. אביתר רצה לחבק אותו אך הוסיף להקשיב לו. הוא חשב על
אימו שמתה לפני שנים ועל אביו שנשאר פתאום בלעדיה. הוא מסתובב
בעיר הזאת כבר שבע שנים ועדיין מרגיש זר. הוא מטייל בין הבתים
בנחלאות ומסתכל אל השמיים. מצלם בתים נטושים, חלונות ודלתות
ומתגעגע לחדר הקטן והמלוכלך שהיה לו בקיבוץ. מדמיין כיצד הוא
מוציא לאור מדריך מצולם לעצי התות בירושלים ומחייך לעצמו כשהוא
נזכר שבעצם אולי לא כדאי לפרסם את כתובותיהם של עצי התות
השווים. אבני הבתים של השכונה בולעות הכל, גם כאשר הוא מטיח
בהן אגרוף וצועק בדרך חזרה לדירתו. מתלבט אם לעצור מונית אך
נזכר שהדירה נמצאת במרחק של חצי שעת הליכה בסך הכל.
אביתר, אתה איתי? המלים של אריה התערבבו פתאום במחשבותיו והוא
שב והביט בפניו חרושות הקמטים. הוא ניסה לבלוע את רוקו אך
הרגיש מחנק בגרון. אריה דיבר בשקט, מוזג את המלים ברכות ישר
מהלב אל האוזן. אביתר נשען לפנים, השעין מרפקיו על ברכיו כשהוא
תומך את ראשו בידיו והישיר מבטו אל עיניו התכולות.
בדרך חזרה מאחד ממפגשי הקבוצה, אריה הציע לו את החיפושית.
אביתר ביקש שיספר לו את כל הסיפור ואריה הסכים, אך מכיוון
שנהיה מאוחר, הוא הציע שייפגשו בסוף השבוע הראשון של חופשת
הקיץ לכוס תה בביתו לשיחה בלי הגבלת זמן.

נורי ירד מהאוטובוס, חצה את הכביש בריצה והחל ללכת על המדרכה
כשהוא מקפיד שלא לדרוך על החריצים שבין המרצפות. דמותה של אימו
החולה צצה ועלתה אל מול עיניו והוא החיש את צעדיו.
האביב נגמר עוד מעט. גם תותי העץ. אביתר נפגש עם שירי אתמול
והם דיברו בשקט כל אחר הצהריים. בקרוב תיפתח תערוכת יחיד
ראשונה שלה והיא הזמינה אותו לבוא. הוא אמר שישמח לבוא והזמין
אותה למעגל האור. מה זה מעגל אור? היא שאלה.

רפי הסתכל בשעון ונאנח בהקלה. נורי התקדם לעברו בדילוגים.
בדיוק בזמן, חשב לעצמו. שירי סגרה את הברזים והתעטפה במגבת
הלבנה תוך שהיא נזכרת שאביתר לא ענה על שאלתה. אריה הביט
בתמונתה של לואיזה ומחה דמעה. אביתר עצם את עיניו.