כשהאורות כבו
אי אפשר היה לראות את הפנים
מביטות מהחשכה
על תמונות שרצות בתוך הראש
אי אפשר לעצור את זה
כבישים רועשים, אנשים משחקים
מתחת לבית יש עדיין לוח עם כתובת
שלחו אותי לספר
בתוך מבוך
אני לא מצליח לפענח את המבטים
לאן זה מוביל, אחרי שכל הנקודות נגמרות
ואי אפשר לחבר אותן יותר
שלחו אותי אל תוך השקט הנורא
ושם בין רסיסי תמונות, וזיכרונות
ראיתי את העולם נע במסילות כבדות
פעם אחר פעם
לא הצלחתי ליישר מבטי
לבקש עוד רגע אחד
לפני שאני חוזר אל ההרים
חוזר אל בתים חשוכים, אנשים שאיבדו את השקט
בחוץ העולם המשיך לצעוד
כבישים מתפתלים, מסכי ענק
ופנים עם מגע של דם
באמצע הרחוב, בסמטה חשוכה
לאן שזה מוביל, זה בא
יורה מהבטן, עד שהחצים ננעצים עמוק
שלחו אותי להחזיר את המתים
אלה שלא היו גיבורים, אלה שלא היתה להם סיבה
ביקשו שלא אצעק
את הכדורים אבלע בדרך, ואת הגוף ארטיב לפני בואי
קירות נופלים, את החללים ממלאים זעקות אימה
אין מלחמות ברחובות
רק מובסים עם חריטות על הגוף
סממנים של זעם שלא נבלע
הם ביקשו שלא אצעק את שמם
ראיתי את האנשים מתקפלים לשניים
אחר כך ראיתי גופות רועדים
סרטים שלא הכרתי
חזרו אליי שנית
מאיפה אתם באתם, לאן אתם לוקחים אותי
בתוך החשכה
יש אנשים שמריצים תמונות
פנים של מתים, גופות שאין להם תקווה
וכבישים ממשיכים ללכת, בין קניוני ענק לחופי ים מתמלאים
אין מקום להסתיר את הסודות
השקט קבר הכול
שלחו אותי לצעוק
וביקשו שלא אדבר
כל התקוות, החלומות עכשיו נשארים בתוך קופסא קטנה
הם יביטו בי כמו ביקשו נחמה
שמעתי יריות, חתיכות גוף מפוזרים
דם שמקנה עקבות ישנות
אנשים שרצים בבכי
ומישהו ביקש שאסתיר את עיני
שלח אותי לספר