שלום ומחמוד ישבו מתחת לפיגומי הבניין המותחל. האחד על לבנה
ששכבה על צידה והשני כשכפות רגליו שטוחות על הקרקע וברכיו
מכופפות. קערת פלסטיק הכילה את מחית החומוס שהייתה לפניהם, והם
סעדו את לבם בעזרתן של פיתות חמימות מקרני השמש.
שלום: "איזה יום מסריח לעבוד, אה מחמוד?!"
מחמוד: "מסריח וחם!"
שלום: "חם ומלא זבובים!"
מחמוד: "מלא. אני צריך להסתכל בכל בעם לפני הביס בביתה, כדי לא
לאכול גם איזה זבוב!"
שלום: "אני לא מבין למה אתה צריך לדבר ככה?"
מחמוד: "איך? מה, המבטא?"
שלום: "לא, לא המבטא! ככה ככה, עם שפה מגעילה כזאת. זאת ספרות
פה, לא?!"
מחמוד: "נו, מה אתה מאשים אותי? תאשים אותו, את זה שם למעלה."
מחמוד הצביע מעלה, תוך כדי שהביט כי הוא לא מוסיף חלבוני זבוב
לדיאטה.
שלום: "אתה מאשים את אלוהים בצורת הדיבור שלך?"
מחמוד: "מה בתאום אללה. לא מן אללה זה. זה מן ההוא שם, שנשען
מעלינו... לא! לא הוא - הוא רק קורא. זה עם העט, שאומר כל בעם
משהו בין משבט שלי לשלך." אתה מדבר אלי? אני שואל. "עליך עליך,
אנעל אבוק!"
שלום: "אה... זה." חלחלו הדברים לראשו האטום של שלום. "הלו, לא
להגיד עלי ככה אטום!"
מחמוד: "גם מסביק לתת לנו שפה של דפוקים, רק כדי שאתה תוכל
לומר משהו אשכנזי בינינו ולהשמע חכם." באמת לא התכוונתי, אני
מתנצל מעומק לבי.
שלום: "טוב, לא צריך מעומק לבך גם, פשוט סליחה וזהו. אבל אם
אתה כבר בקטע של להצטער וכל זה, למה לא תסדר לי איזה כוסית
בלונדינית? היית חייב לשים לידי כזה ערבי שחור, שעיר ומגעיל,
מסריח מעבודות בניין?" אני לא כתבתי שחור, שעיר ומגעיל. "עכשיו
כן", אמר שלום ובצדק.
מחמוד: "ואני גם כן. נמאס לי שכל בעם שאני מנסה להגיד 'ביי'
יוצא לי 'ביי', הבנת?" ניסיתי לתת לזה גוון אותנטי. לכן השפה,
לכן ה'פיי' שלך. זה לא אומר שאני לא אוהב אתכם, אפילו בדיוק
להפך.
"אתה שקרן בן שקרן!" צעק שלום, "אתה עושה את זה בשביל הצחוקים.
בכלל לא ניסית להכיר אותנו. אנחנו בכלל לא ככה."
מחמוד: "נכון, אנחנו בכלל מאוד חכמים, יפים ו... לא שעירים."
שלום: "זה כבר לא נכון במקרה שלך. חה חה חה."
מחמוד: "מה, גם אתה בתאום צוחק עליי?"
שלום: "זה לא אני! הלו, לא לשים לי מילים בפה בבקשה, שמעת! הוא
מנסה לסכסך, אתה לא רואה את זה?!" איך שאתה רוצה, שלום.
מחמוד: "גנב! בושע! מה עשית לחבר שלי! שלום תגיד משהו!
שלום!!!"
מחמוד, הרגע, לא קרה כלום. "בטח לא קרה, אני לבד בה עכשיו,
שחור, שעיר, מגעיל, מסריח מעבודת בניין ועכשיו גם לבד. אלה לא
חיים אלה!" מחמוד, הרגע, אני אהפוך אותך לכוכב, אתה לבד עכשיו.
"בטח לבד. אתה חושב בגלל אתה יהודי, אתה יכול לקחת הכל מאתנו
הערפים. לקחת לי את החפר היחיד שלי בעולם ועכשף עכשף... גם את
ה'פ' שלי לקחת לי. אנעל אבוק, בן כלבה! אתה חרא! אתה חרא! אתה
לא בן אדם אתה..." נקטע משפטו האחרון של מחמוד ע"י פיגום שנפל
על ראשו והרגהו באחת. בקושי הספקנו להכיר אותו וכבר הלך לו
לעולמו.