יואכים הגיע לבית הספר שלי כשהייתי בכיתה י"א.
המנהלת שלנו תרצה, שעל כל דבר היתה אומרת לא בבית סיפרי, לו
היא אמרה כן בבית סיפרי בלי להרהר פעמיים.
יואכים היה קצת גבוה, קצת רזה והרבה בלונדיני.
לאמא שלו קראו איילת. אבא שלו היה שחקן הקולנוע השוודי הזה,
שאף אחד לא שמע עליו, אבל כולם אומרים שכן שמעו.
לא מבין את האנשים האלה, שהולכים לסרטים בשפה שהם לא מבינים
מילה ממנה ועוד צריכים לסמוך על המתרגמים האלה, שלפי נסיוני
בסרטים דוברי אנגלית לא תמיד ממש פוגעים. מישהו חשב פעם שאולי
המתרגם בדיוק כמותם, לא מבין אפילו מילה בשוודית, והוא בודה את
הדיאלוגים מליבו?  
אם כולם היו חושבים כמוני, אף אחד לא היה מתפלא אחרי הסרט למה
הוא לא הבין כלום.

תרצה קראה לי לחדרה במערכת הכריזה, ככה שלפה אותי מהסיגריה
באמצע ההפסקה. לא הבנתי מה היא רוצה ממני, הרי לא עשיתי
כלום. אני תמיד לא עשיתי כלום, אבל תמיד שמעתי אותה מרעימה את
שמי דרך הרמקול.
כשנכנסתי לחדרה היא ישבה מאחורי המכתבה, פנים מבריקים, שיער
דליל לא מטופח, חזה וכרס עצומים. את הכרס הסתירה המכתבה, אבל
יאמר לזכותי שראיתי את תרצה עומדת בעבר והמחזה עדיין חרוט
בזכרוני.
אני, שכל בחורה מנסה לדמיין איך היא תראה בלי בגדים, לא העזתי
לדמיין את תרצה עירומה. מסביב לצווארה ענדה ענק פנינים
מלאכותיות ניצחי, שמשום מה תמיד היה תפוס מסביב לאחד משדיה,
ואף פעם לא ביניהם.
יואכים ישב מולה והביט בענקים מהופנט.
תכיר, זה יואכים תלמיד חדש אצלנו. קח אותו איתך, תראה לו קצת
מסביב.
יצאנו לחצר.
ראיתי איך כל הבנות הסתכלו עליו, וידעתי שכולן מפנטזות אותו
דבר עם שינויים קלים. בעיקרון, יואכים על סוס, דוהר לקראתן עם
רומח שלוף, מרים אותן בתנועה מהירה ושם אותן לפניו, ויחד
דוהרים לעבר השקיעה, לעבר הזריחה, לעבר ערבות השלג הנצחיות,
אולי גם לקניון והסוס הוא בכלל תוצרת מיצובישי.
כל הבנות בבית הספר התאהבו ביואכים.
יואכים התאהב בי.