עד הרגע שבו נכנסתי לחדר של אדם, הייתי משוכנע שקיבלתי את
הסוויטה הכי מפוארת במלון. כעת מסתבר שקיבלתי חדרון עלוב. החדר
של אדם היה לא חדר, וגם לא סוויטה. זו הייתה טירה מזוינת. רק
השטיח שהיה פרוס בלובי (כן, נראה כאילו יש לובי לחדר הזה) היה
גדול יותר מכל החדר שאני קיבלתי. אדם, שצעד במהירות אל תוך
החדר, קרא לי להצטרף אליו כדי שלא אאבד אותו. זה היה הגיוני
בהתחשב בגודל של החרא הזה. הדבקתי אותו והלכנו כמה עשרות מטרים
זה לצד זה.
הוא נעצר לבסוף במה שנראה כמו חדר ילדים, רק גדול פי מאה.
למעשה זה נראה כמו גן ילדים. או בעצם כמו רשת של גני ילדים
שחוברו יחדיו. הוא התיישב על כורסת עור, הצביע על כורסה תואמת
ואמר: "שב, נועם."
ישבתי. יופי של ספה זו הייתה. כזו שתגרום רגשי נחיתות כבדים
לכל רהיט אחר. מלבד אולי לשולחן הכסוף שעמד בפינת החדר. לא
הסרתי ממנו את עיניי. "אל תגיד לי שאלו יהלומים," אמרתי.
"טוב," אמר אדם בקול מחויך, "אני לא אגיד. בובי!"
ממרחק נשמעו צעדים מהירים. כלב גדול וחום רץ אלינו בהתלהבות.
הוא נעצר ליד הספות ואמר "אחר צהריים טוב לכם, אדונים."
"אחר צהריים טוב גם לך," אמר אדם, "תכיר, זה נועם. הוא היה על
טיסת אומגת הנגב שהתרסקה."
הכלב הושיט לי יד. לחצתי אותה. "נעים מאוד," אמר.
"נעים גם לי," השבתי.
לכלב הייתה לחיצה חזקה. לבסוף שחרר את ידי ואמר, "יש לך מזל,
נועם. אישה אחת נהרגה בהתרסקות הזאת."
"סליחה שאני קצת המום," אמרתי, "פשוט אף פעם לא פגשתי כלב
מדבר."
"מדהים מה שעושים היום עם הנדסה גנטית," אמר הכלב, "הלא כן?"
"אתמול קראתי על גבר שהשתילו לו יד שלישית," אמר אדם. הכלב
נעמד לפתע על שתי רגליו האחוריות ואמר, "סלח לי שאני קוטע את
סיפורך אדוני, פשוט לא הצענו לאורח משקה. תשתה משהו, נועם? יש
וויסקי בן 80 שנה, יש מיץ חמוציות, אורנג'דה..."
"הוויסקי נשמע טוב," אמרתי.
"מייד מגיע!" הוא ירד על ארבע ופתח בריצה מהירה.
"הוא היה רווק, אתה מבין?"
"הכלב?" שאלתי, מופתע.
"לא, לא," אמר אדם, "האיש שקיבל זרוע שלישית. אגב, בובי ישמח
אם תקרא לו בשמו. אחרי הכל, אתה לא קורא לי 'בנאדם'."
"כן, כמובן."
"הוא היה רווק בן שישים," המשיך אדם, "רווק ובתול, ועם זאת
מכור לסקס."
"בתול מכור לסקס?"
"הוא הביא הרבה ביד, נועם. סטר לסלאמי, דפק בקופיף."
"אני מבין," אמרתי.
"וכך," אמר אדם, "אחרי שנים רבות כל כך של אוננות, הוא לקה
במחלת פרקים קשה."
"לא נעים."
"לא נעים בכלל. אך תודות להנדסה הגנטית, צפויים לאותו רווק זקן
עוד לילות רבים של עינוג עצמי."
מראה לא רגיל הפתיע אותי; כלב הולך על שתיים, ועל הרגליים
הקדמיות שלו הוא נשא מגש עם בקבוק וכוסות.
"אני אקח את זה מכאן," אמר אדם. הוא רכן ולקח מכלבו את המגש.
"אתה מבין," אמר בזמן שפתח את הפקק של בקבוק הוויסקי, "בובי
מעט מתקשה בפתיחת בקבוקים ובמזיגה."
"זה מובן לחלוטין," אמרתי.
"קרח?" שאל אדם.
"כן, תודה."
בנוסף לכוסות ולבקבוק, הייתה על המגש צלוחית עם קוביות קרח.
אדם שם מעט קרח בשתי הכוסות, ומזג מנה יפה של ויסקי. כשסיים
הוא הגיש לי אחת, ולגם מהשנייה.
"חרא טוב," אמר, "זה מגלזגו."
לגמתי ארוכות מהמשקה. טעמו היה נפלא.
"אין כמו אוסטרליה!" אמרתי.
"סקוטלנד," תיקן אדם.
"אין כמו סקוטלנד!" אמרתי מייד, מקווה שבכך יסתיים הדיון על
הידע הלוקה בחסר שלי בגיאוגרפיה.
בובי התרחק מספר מטרים מאתנו, ונשכב על השטיח בהנאה.
"עכשיו אנחנו על הספות," אמר אדם, "יש לנו משקה טוב ביד, הגיע
הזמן לדון בעסקים. אני לא אדם שאוהב ללכת סחור סחור, נועם,
ולכן אעלה מייד את הנושא. אמור לי בבקשה, האם שקלת פעם קריירה
בתור שפן ניסיונות של סמים חדשים?"
"סמים?"
"אנסח זאת כך," אמר, "האם תהייה מעוניין בעבודה שבה תרוויח
סכומי עתק, וכל מה שייצפו ממך לעשות יהיה לקחת סמים שונים
ולענות על שאלות? תקבל מגורים, אוכל, בחורות או בחורים, זאת על
פי הנטיות שלך, ודבר לא יחסר לך. השתמשת פעם בסמים, נועם?"
"סמים?"
"כן, נועם. סמים. לקחת כאלה? עישנת, הסנפת, הזרקת, בלעת או
שתית אי פעם סם כלשהו?"
"לא," אמרתי, "אף פעם לא. אני רק שותה אלכוהול."
"הרשה לי לתקן אותך," אמר אדם, "אתה כן לקחת סמים. המשקה שאתה
מחזיק בידך אכן הגיע מגלזגו, ומרביתו היא אכן וויסקי בן שמונים
שנה, אך הוא מכיל גם סם חדש שלא נוסה מעולם על בני אדם. ספר לי
נועם, איך אתה מרגיש?"
הכוס נשמטה מידי. הנוזל הצהבהב נשפך על השטיח, אך במקום להיספג
בו החליט הנוזל דווקא להתחיל לרחף באוויר. הוא עלה ככדור לגובה
של מטר בערך, והחל לרקוד מול עיניי. המראה היה מרתק. מרחוק
נשמע קול דיי מוכר ששאל אותי מה אני רואה. תיארתי לו את הריקוד
של המשקה. את הצמרמורת הנעימה שחשתי בחלק האחורי של הגוף.
בחיים לא היה לי כל כך נעים. זה היה כמו אורגזמה עם זין לא
עומד. אורגזמה שלא מפסיקה. שלחתי את לשוני קדימה וטעמתי עוד מן
הנוזל הצהבהב המרקד. אין כמו אוסטרליה המזוינת! צעקתי. הצטרפתי
לנוזל בריקוד. אין כמו אוסטרליה!