דניאל התרווח בכיסאו שבטרקטור. הוא זמזם לעצמו שיר טחון מהרדיו
והסתכל מבעד לחלון. היו שם הבדואים שמעמיסים לו תפוחי אדמה על
העגלה. הוא הרהר לעצמו. אח, איזה מסכנים. עובדים שעות על גבי
שעות בשמש הקופחת הזאת, ועוד בשביל פחות משכר מינימום. הוא
כיבה את הסיגריה, סגר את החלון והפעיל את המזגן.
נוק נוק נוק. נשמעה נקישה על זכוכית הדלת. הוא הסיט את מבטו
וראה נערה שחורה כפחם מבעד לדלת השקופה. היא הייתה נראית צעירה
ממנו בכמה שנים. הוא פתח לה את הדלת. "מיה", אמרה הנערה. דניאל
הושיט לה את מימיית הקלקר הלבנה שלו. היא הרימה אותה מעלה,
כרכה את שפתיה על הפיה, והחלה ללגום מן המים הקרים. עיניה
נעצמו בהתענגות ודניאל הרכין את ראשו. הוא נזכר במה שהבוס שלו
אמר לו פעם. הבוס שלו אמר לו שהערבים הממש שחורים הובאו
מאפריקה פעם כעבדים. ולכן הם נחשבים כהכי נחותים. הוא הרים את
מבטו לראות אם סיימה, והחל לעקוב אחרי המים שנשפכו מפיה. הם
ירדו אל סנטרה ומשם התנקזו באיטיות דרך צווארה אל בין שדיה. אט
אט, פטמותיה החלו להזדקר.
"שוקרן", אמרה הנערה וניגבה את פיה בשרוולה. דניאל הרים
במהירות את מבטו אל פניה. היא חייכה אליו. חיוכה חשף שיניים
לבנות ובוהקות אשר בלטו במיוחד על פניה הכהות. הוא לקח ממנה את
המימייה והחזיר לה חיוך. "ג'מילה, ג'מילה", נשמעה קריאה מאחד
הנערים שעבד איתה. "יאללה ביי", אמרה ג'מילה במבטא כבד וסגרה
את הדלת. דניאל קירב את המימייה אליו, שם את שפתיו על הפיה
והחל לשתות.