נסחפתי לתוכה כל תוכי שלי הפך שלה .
חזיתי את פחדיה שאין בה פן אנושי  לגלות את הצד הנשי.
ליטפתי ברכות קרובה, את הרחוקה הקשה.
זקופה וישרה אך צולעת חנוקה.
כל ספק וחשש הפיגה נשיקה ממזרה...

נעמדתי מולה אך לא לידה, שפתיי נדמו ונפשי פיטפטה ,
הסגירה את רצונה הטיפשה .
ראיתי את פחדיה בין מחילות נסתרות,
מטאטאה  את הכעס בסדר לא נראה.
צילם זיכרוני רגעי עייפות, בהם ראו את הכאב,
מכבר שנים לבה  סולד, נותר כואב ופוחד.

כמו  קונכייה נגלית אלי, חשה בטוחה בין חיבוקי,
כאילו ידעה גם היא את סודותיי .
כשרשרת חרוזי אירועים התווספה  לחיי,
מאולתרת ולא יכולה להיות מיותרת.
שוכנת על צווארי בגאווה כולה מהודרת,
והשגרה  לא יכולה  לחשוב אחרת,
כי זו רק את "מחרוזת", ולא אחרת.
 את התליון שנופל על שדיי,
 את שצמודה לגרון מלותיי, את השראת מחשבותיי...
נסחפה לתוכי, כל תוכה, אשר שלה והפך שלי .
חזתה את פחדי שיש בי אהבה  ולגלות שאני כבר אישה.
ליטפה ברכות קרובה אך רחוקה.
זקופה אך מפותלת.
כל ספק וחשש הפיגה, כשאת לבי האבוד השיגה.