היכן נעלמת בין ההרבה האפסי
מדוע עזבת ולקחת עמך נפשי
מחפשת את רגשותיי והכל כה ריקני .
מדוע השארת אותי לבד לאחר שכל שריד בי נכחד
היכן ההשתקפות שעל הקיר כשצעדנו יחדיו
עכשיו נותרו עקבותיי י מחפשים אחריו .

לאן פרחתן מחשבות?
באיזה ראש התיישבתן כשמאסתן מראשי?
וכעת יש עוד פניות בכביש הראשי.
למה חרד אתה כשרון מחפש מקומך בארון
איך פתאום חזרת לפעום בתוכי שעון
ישם לב לכל דקה .

מראה למה לפתע שינית פנייך?
ומשנה את הקיים שכבר איננו
מציירת את פרצופי כאילו אין זכר לשלי .
מילים, לאן נעלמה  הפשטות?
כעת מקושטות בנכונות לא נכונה

היי טיפשות מה ברחת?
באיזה נפש נורמלית חלופה בורכת
והשארת בי חוכמה
איך אתרץ את הפחדנות?
העיקר לא בגדת בי עקשנות
נלחמת אל מה שנותר ממני בכבוד.

היכן נעלמת נפשי?
האם נעלמת לנצח?
או מחכה לי איפה שהוא במזח שאחזור?
בלי השחור.