ייסוריי געגוע תוקפים, לעיתים נשלטים בידי המציאות,
לפעמים נגררים בתקוות שב.
חובקת אתך בזיכרוני שנים, נוגעת ברגעי חיוך רבים
פקחתי עיני להבנה המובנת...
לתוך חיי את שוב מוזמנת.
ערמות סימני שאלה זורקים על מיטתי קוראת אותם
עד שאירדם... בהרהורי חוסר שינה.

מנורת הלילה שמעכלת את הנעשה...
מאירה לי נקודות מחשבה
מצילה אותי מחשכת תשובות ברורות.
והכרית סופגת ושותקת...
השמיכה נתת כיסוי לקרירות המשתלטת
וזורקת לי אשליה של חמימות מתקרבת...

געגועים מלאים אך חסרי אונים
מותרים את ברירתי בשחזור מעשים
מושיטה לך ידיי מוכתמות בדמך...
וקוראת לשובך...
את עינך הדומעות מבקשת אני לראות
את חיוכך היפה שנשמט מידיי
את גובהך נוגע בשמיי מלאכים
אשר גזלתי בטעויות שדונים

מחשבות קטועות אברים
חשים את העצב הקטוע...
השגרה המשיכה בלא רגיל...
וחייה בלעדיי.