הראש שלי דופק בצורה שלא הכרתי לפני. אני מרגישה שעם כל תזוזה
קטנה כל העולם מסתובב.
הכל מתחיל להפחיד אותי, אני פשוט יושבת וכותבת ובכל רגע אני
מרגישה שאני עומדת להתעלף.

אתמול, כשחיכיתי לך בתחנת הרכבת, כמעט ראיתי את עצמי נדחפת
מרצון בלתי נשלט אל הפסים.
והרכבת דוהרת, ואני לא מצליחה להחזיק את עצמי, לבסוף אני נאחזת
במשהו, לא משהו ממשי.
במחשבה שעוד רגע תבוא לפה, ותגבור על כל כאב שיכה בי.

ואז, במחשבה שנייה, איך אתה יכול לגבור על עצמך?

אתה יורד מהרכבת. התיק מונח לך על כתף אחת, החיוך שלך פרוש על
פנייך והעיניים שלך...
העיניים שלך בוהקות ברגע שהן פוגשות את שלי.
ואני מרגישה, אין יותר מושלם מזה.
ובעצם, במה אני נאחזת?
אתה לא רוצה אותי.
כמה עצות להביא בחורות, בזה אני טובה.
ולהביא אותי אלייך, זה לא.

"די!!!"
אני פולטת זעקת כאב.
הראש לא מפסיק לכאוב לי.
טיפה של דם נוטפת על הסנטר.
ומה אני יודעת בכלל?
שום אהבה לא נגעה בי.
שום יד רכה לא ליטפה אותי.
אף עיניים לא רצו לראות רק אותי.
ולשכב עם מישהו היה משהו חסר משמעות.

ומה אני יודעת בכלל?
איך זה בכלל מרגיש כשאוהבים?
להסתכל על מישהו להרגיש שאם אין לי אותו, אז אין טעם לראות
בכלל?
להרגיש מישהו ולדעת שאם אין לך אותו, אז אין טעם לכלום?
לקבל טעימה קטנה משפתיים נחשקות, ולדעת שהן לא שלי וזה כואב עד
דמעות?
לחלום בימים ובלילות על אותו מגע מיוחל, על אותו המבט, על
הפגישה הבאה, ובזמן שאין את כל זה לעשות הכל בשביל לשרוד?

לחשוב שאתה היחיד שמחזיק אותי פה?
שהכל חרא, מגעיל וכואב הראש,
אתה זה שתציל, בליטוף קטן, בקול שלך?
במחשבה שכל העולם שסובב אותי, דוחף סכין אחר סכין בתוכי, ואתה
מרפא הכל?
אתה מרפא את הכל?