|
שנה חדשה מתחילה ואני מרגישה את החלקים נאספים בתוכי
השברים כבר לא זכרונות עגומים אלא רק עוד כמה חלקים שהם אני.
אני לא יודעת מה בדיוק הוא שעושה את השנה הזאת לטובה בשבילי
אולי זה כי אני סוף סוף משוחררת ממך.
ואם התחלות חדשות אני לא רואה ישר את הסוף שבא.
אולי זה כי יותר קל לי לדבר ולנשום בלעדיך.
ובמכתב זה תיהיה הפעם האחרונה שהכל יהיה קשור אליך.
אז אני נפרדת ותודה. |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.