מתישהו מחר, אני אמות.
אשאיר לך שקט ודממה תלויים בחוט.
את תנשמי אויר צלול, ואז
בראש שמוט מאבל,
מבעד מסך גדול, חלק וחד,
תראי אותי שוב נולד.

מתישהו מחר אני אמות.
השמש תסרב לזרוח במסירות.
צל כבד יפשוט, יציף את כל הרקיעים,
יסתיר חשרת עבים, כבדים,
עומדים לבכות,
אף הם עם שחר יספדו לי,
ירוקנו מטר דמעות.

מתישהו מחר, אני אשקר,
ואומר שאני בסדר, מרגיש נפלא,
את תנשקי את מצחי כמו כרגיל,
תחייכי חיוך נצחי, מלא תקווה ואהבה,
וכשתסתובבי ללכת,
דרך דמעה שקופה,
אביט בך,
בלב קרוע,
ובפעם האחרונה.