החיה שבי חופשיה ואינני כלוב חזק דיו להחזיק בה
טרף טרף ארדוף להחיל שלטון על כל בשר
שיניים בוהקות כמצבות בפתח בית-קברות גרוני
אני הכארון שישיט על לשוני נהר הסטיקס שלי
אל אש הגהנום שבביטני את נפשות ההמונים והם
חסרי-אונים מול החיה שמתעוררת וכולה שנאה
החיה שבי שואגת זעם ואני אימה כולי אימה ורעד
סגסוגת משונה של הקלה והבנה שלובות בחרדת-קיום
אני פחדן, אז מה? פחדים עומדים בבסיס האבולוציה
החושך לא תמיד היה מואר כמו עכשיו באור המלאכותי
שבו גם החיה שבי נראית כאנושית עד כי לפעמים אני שואל
בשקט את עצמי אם היא השלב הבא בהתפתחות
מתוך הגולם שאני יצא אני האמיתי
והחיה היא הפרפר מה שנותר זה האדם שבי
האדם שבחיה אני