זכרונות הם מה שאלוהים העניק לנו כדי שיהיו לנו שושנים
בדצמבר,
וחצילים בסתיו.
זכרונות הם מה שאלוהים נתן לנו כדי להנות ממוזיקה,
וכל תו,
באמצע פזמונו של סיפור מוזיקלי אחר.

זכרונות זה מה שאנחנו מעניקים לעצמנו כדי לזכור את חינוך
הורנו,
ויום האם.
זכרונות זה מה שגורם לנו להזיל דמעה כשמגיע יום רע,
ויודעים שיכול להיות יותר טוב, כי אני זוכרת שהיה,
והזכרון נשמר בכל זווית במהותנו: בפנים, בציפורניים ובשם.

ויש זכרונות שאנחנו מטביעים באנשים אחרים,
זיכרון הקוביות מהגן ואיך חטפתי לילד ההוא את הצבע האדום,
זכרונות זה מה שאנחנו מעניקים לאחרים,
מעניקים השראה לחיים, השראה לעתיד,
ורעיון על מה לחלום.

ויש את הזכרונות הטועים שעולים מדי פעם,
זכרונות שהלכו לאיבוד במאגר הלאומי והתעוררו בקריאת הצפירה,
ובטעות מזילים דמעה, על זכרון שהוא בכלל לא שלך.
ואפילו לא היית חי,
רק ראית בתמונות, את אותן דמויות שעולות בזכרונות,
ובעל הזכרון המקורי מת, רק אתה זוכר,
את אותה רכבת שיצאה מהתחנה ביום שושנים של דצמבר,
לא של מאי.

רק לקרדיט:
"זכרונות הם מה שאלהים העניק לנו כדי שיהיו לנו שושנים
בדצמבר"
                      - ג'. מ. בארי