כשאהבתי,
לא באמת אהבנו,
זה היה זיכרון מר
לאנושיות שחלפה לה,
חוקים,
זיכרון רחוק לבני אדם
שצריכים להיזכר,
איך זה להיות בני אדם.
מצטער, שפגעתי בך,
מתנצל, שבגדתי בך,
רציתי לאהוב אותך,
כמו שהשמש אוהבת את השמיים,
כמו שהים את הרוח,
כמו שעץ את הגשם,
לא יצא מזה הרבה,
חצי שנה שהייתה צריכה להיות
הרבה
הרבה
יותר קצרה....
על טעויות לא חוזרים,
לפחות ככה מקווים,
אותך תמיד אזכור,
לטובה.
תני נשיקה!