התגברתי
על שניהם.
עברתי
את חייהם.

הרבה זמן הוא היה אצלי.
המון זמן עד שיצא מראשי.
שניהם נתקעו בפנים.
לא רצו לצאת, לא משנה מה עושים.

חשבתי... הרהרתי...
בכיתי... צעקתי...
חייכתי וצחקתי,
שמחתי ואהבתי.

הם הלכו ועזבו אותי לנפשי...
הם מצאו להם דרך חדשה, שלא כוללת אותי.
זה לטובה, זו הדרך הנכונה.
אך ההחלטה היתה קשה.

לא קשורה יותר,
לא שייכת.
לא מבינה יותר.
לא נצרכת.

אני לא מתחרטת על דבר שהיה
שמחה על כל מה שקרה.
אני אזכור את כל מה שעברתי...
אשמור בליבי את התקופה שנצרתי.

המשכתי
בלעדיהם.
התקדמתי
לפניהם.

הגיע הזמן להמשיך הלאה...