סימונה ברנשטיין / פינוקיו |
ברגים וחוטים יחד חיבר.
פרצוף צוחק צייר,
בבגדים זעירים את גופו כיסה ולראשו כובע.
כך לעת זיקנה היה לו ילד נחמה.
הינה הוא מקפץ ומדלג
בחורשה מאחורי הבית
לעיתים משקר- אפו מתארך.
אמת דיבר חוטמו מתקצר.
כמו ילד אמיתי, שתמיד רצה. לפתע...
כל החוטים נקרעו.
הראש נטוי לאחור,
הרגליים נפשקו רחב,
הידים רפויות לצדדים.
ללא יכולת להתאפס.
31.5.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|