אלה וניל / אנשי מולדת |
כי אחרי הכל אני אוהבת
אל תאכילו אותי סיפורים
נאיביות היא נחלת העבר
אל תשטפו את ידיי מדם חטא
בלא עוול בכפיי
מוסר הוא מושג יחסי ונבזי
שהמציאו למטרות מלחמה
ואני הילדה שעומדת ביניכם
שצעקתי עד צרידות קולי
עתה אשוב אל ביתי, זהו בית נעוריי
שהציע לי חלב ודבש ותמרים
אך ארץ מולדת
לא בך האשמה
שהצנעת את יופייך ובינת שלום ביתך
זהו סוד הכלה
שקולה עוד נדם
טרם נשמע קול אוהביה לטעון טובתה .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|