מחר
מחר תעלמי
עם זריחה ראשונה של יום אפור
עם זריחה אחרונה של יום שחור
מול גלים של ים את תתנפצי
מול עיניי
מול גופי
עם ידיים רועדות
עם רגליים קפואות
עם לב פועם בחוזקה
גם הוא נשבר
ביום חוזר של חולשה

וכך את תעזבי אותי
תשאירי זיכרון ישן
לזכר מה שהיה כאן דיי מזמן
לא רוצה שתעזביני
לא רוצה שתברחי
מבינה עכשיו כמה צריכה אני
אותך כאן לצידי
אולי בגדתי בך
אולי בגדו בי החיים
אולי זלזול שאת עוד שם
אולי שכיחה שאת עוד פה בתוך תוכי

וכך עם חוסר חשק
למה שנתן לי אלוהים
אני קמה
אל תוך עוד יום של אפורים
כשבחוץ תצא השמש
לא תצא היא כאן בפנים

לאן נעלמת קטנה שלי?
למה נטשת אותי גם את?
האם אכזבתי אותך?
הרי זו את שכמעט ולא באת

אולי בכלל איני זקוקה לך
אולי בכלל לא הייתי כאן מעולם
התאיישתי ממך
התייאשתי מעצמי
הו לאן נעלמת
תקווה קטנה שלי?