סצנה מס'1: אולם ביה"ס. פנים. יום
אולם אודיטוריום גדול מלא במאות תלמידים. על הבמה שלט גדול
"מחזור כ"ג 2005". מסתיימת ההופעה האחרונה, הקהל מריע ונרגש
ועולה לבמה המנחה, תופס את המיקרופון ומשתיק את הקהל.


מנחה:
חברה! אני מכריז בסוף על סיום הלימודים שלכם בתיכון! בהצלחה
בהמשך דרכיכם!

רעש המוני נשמע של קריאות ומחיאות כפיים, הבוגרים מתחבקים זה
עם זה.


סצנה מס'2: מגרש חניה של ביה"ס, חוץ, יום.
שמש, אחד הבוגרים, נער שחרחר וגבוה, לבוש חולצה לבנה יוצא
מהאולם עם עוד כמה חברים, נפרד מהם בחיבוקים ולחיצות ידיים
והולך לכיוון המכונית שבה אמא שלו מחכה לו.

אמא:
נו איך זה להיות בוגר תיכון? אהה? איך הייתה המסיבה?

שמש:
היה ממש כיף,
יאללה סיימתי! אני לא מאמין!


אמא:
כן כן, עכשיו צבא, אוניברסיטה, חתונה, ילדים.



שמש:

אמאאאא, דיי.

אמא:
אגב, אתה זוכר מה יש בעוד יומיים כן?

(אחרי כמה שניות של שקט, שמש עונה בשקט)

שמש:

(מרכין ראש)
כן אמא, אני זוכר.


אמא:
(מביטה במראה של האוטו ומביטה בענייו של שמש, מבטיהם מצטלבים)
נדבר על זה כשנגיע לבית.



סצינה מס' 3: ביתו של שמש, פנים,לילה
המצלמה עוברת לאט על פני הבית. על המדף ניצבת  תמונה של חייל
במסגרת שחורה, לידה נרות זכרון כבויים, דגלונים של מדינת ישראל
ועיטורים צבאיים. ילדה בת 10 יושבת על הספה וקוראת.  המצלמה
מסתובבת ומתקרבת לדלת, כאשר שמש ואימו נכנסים.


אבא:
(יוצא מן במטבח עם המגבת ומנגב את ידיו)
שלום! מה שלומכם? איך היה?

שמש:
היה מצויין!

אבא:
שמש, יש לנו משהו בשבילך, אתה זוכר מה יש לך מחרתיים נכון?


שמש:
(מרכין את ראשו מעט)
אממממ, נראה לי...

אבא:
אז בוא אני אספר לך שוב, יש לך ראיון לחיל הלוגיסטיקה, משהו
יוקרתי, ו...


שמש:
(קוטע את דבריו)
אבא, אני מאוד רוצה ללכת לקרבי! כבר אין לי כח לשטויות שלכם!
(שמש מוציא מכיסו את הגיבוש לדובדבן שקיבל)
הנה אבא, אתה רואה את זה? זה מה שאני רוצה!

אבא:
(מושיט יד במהירות בניסיון לחטוף לשמש את דף הגיבוש, אך לא
מצליח)
שמש, דיי! כבר דיברנו על זה, לא קרבי ולא נעליים!


(אחותו הקטנה של שמש שישבה בסלון קמה והלכה)

אמא:
(מתיישבת על הצד של הספה, מבט של עצב בענייה)
שמש, יאיר הלך לקרבי, אנחנו לא רוצים לאבד עוד ילד, אתה צריך
להבין!

שמש:
אבל אמא! יאיר נהרג כגיבור! אם הוא היה שומע את מה שאת אומרת
הוא היה כועס!

אבא:
שמש, מספיק לנו חדר זיכרון אחד בבית,
וחוץ מזה, הדוד יצחק משרת בחיל הלוגיסטיקה! יהיה לך טוב שמה.
בכל אופן רצינו לומר שתקבל את המכונית הישנה שלנו מחר, ותוכל
לנסוע לת"א בעצמך!
תשהה לך באכסניה שם. ולמחרת תוכל להגיע לראיון בזמן!
שמש, אנחנו ההורים שלך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו רוצים רק
לטובתך!

(שמש מעלה חיוך קטן מזויף. שתיקה בחדר)

שמש:
(שמש קם מכיסאו באיטיות)
טוב אבא.
(שמש מסתובב והולך לחדרו)



סצינה מס' 4: ביתו של שמש, פנים, יום.
הבוקר הגיע, שמש שוכב לו במיטתו, וקם לאט לאט, עדיין מסוחרר
מעט, הוא לוקח את הג'ינס, מתלבש, (הכל בהבזקים) הוא שם עליו
חולצה, ויורד למטה מהר מהר במדרגות.
מתיישב לו מהר על השולחן, אימו מגישה את האוכל, שמש מסיים
לאוכל, מעלה את התיק על גבו, לוקח את המפתחות של האוטו, הוריו
מביטים בו עם חיוך, והוא יוצא.



סצינה מס' 5: החצר של שמש, חוץ, יום.
שמש פותח את דלת האוטו, זורק את התיק שלו למושב השני, טורק את
הדלת האוטו, צופר כמה פעמים וצועק:

שמש:
אמא! אבא! להתראות!

ויוצא לדרך.


סצינה מס' 6: בתוך האוטו של שמש, פנים,יום.
שמש נוסע ברכבו באמצע המדבר, לפתע נשמע רעש מוזר, הרכב עוצר
ויוצא עשן מהצד הקדמי של האוטו.
שמש נותן כמה מכות להגה, ואז שנייה של שקט.

שמש:

אהה!!! (צעקה)
לא!!! לא!!! זה לא קורה לי!!!


שמש פותח את דלת האוטו, יוצא, טורק את הדלת בעצבים ונותן בעיטה
לגלגל.

שמש:

שיט!



סצינה מס' 7: באמצע מדבר (שום מקום), חוץ,יום.

שמש בודק את הכיסים שלו. בעצבים בודק את הכיס השני, מגלה שיש
לו איזה כמה שקלים בודדים בלבד.

שמש:
(לוחש לעצמו בשקט)
אני לא מאמין!

הוא מוציא את התיקים מהרכב, הולך ונעמד סמוך לשפת הכביש ומנסה
לעצור טרמפים.
מכונית קטנה לבנה מאובקת, נוסעת לאט ועוצרת ליד שמש.


הנהג:
לאן אתה נוסע ילד?


שמש:

(שמש מתקרב לאוטו, נשען עליו ומציץ פנימה)
אני בדרכי לת"א, אבל לכל מקום אחר יהיה בסדר.


הנהג:

ת"א? כנס כנס מהר, אני אוכל לקחת אותך עד לאשקלון אם זה טוב?


שמש:
(מחייך)
מעולה!

שמש נכנס לאוטו והם נוסעים.


סצינה מס' 8: האוטו של האיש, פנים, יום.

הנהג:
(מפנה את ראשו אל שמש ושוב חזרה אל הכביש)
מה ילד כמוך עושה במקום שכזה? אגב, קוראים לי עוז, נעים מאוד!

שמש:

נעים להכיר, אני שמש, אני בדרכי לת"א, יש לי ראיון למשהו של
הצבא, והאוטו שלי נתקע.
תכננתי להישאר היום באכסניה בת"א ומחר על הבוקר ללכת לראיון של
הצבא.

עוז:

תרגע תרגע, תנשום טיפה,
איי איי, צבא, אני הייתי בצבא, 3 השנים היפות ביותר. אין, מה
שמקבלים שם, לא מקבלים בשום מקום!


(שמש מרים גבה ומביט בעוז בעניין.)

עוז:
הוטלה משימה על היחידה שלנו, לחסל טרוריסט דיי ידוע, משהו
מהדרג הגבוה...


סצנה מס, 9: כפר ערבי. חוץ יום

(דבריו ממשיכים להישמע ב- V.o. ואנו רואים את מה שהוא מתאר.)

עוז:
הורידו אותנו במסוק סמוך לכפר בו מסתתר הטרוריסט, על מנת לא
להסתכן בפגיעה בחפים מפשע, נאלצנו לשכב מתחת לשיחים כדי שנוכל
לפגוע בו איך שהוא יוצא מהמחבוא.
אמנם המתנו קצת יותר מ72 שעות, בקור ובגשם, אך לעולם לא אשכח
את ה72 שעות האלה. איך
אני והשותף שלי, התחלנו להכיר טוב יותר אחד את השני, דיברנו
צחקנו.
לפתע אנו מותקפים על ידי קבוצת מחבלים, כדורים שורקים לנו
באוזניים, בשיא המהירות החזרנו אש.
כאשר המטרה חוסלה, מצאתי את חברי פצוע ברגלו ואינו יכול לקום,
מכשיר הקשר כנראה התקלקל כאשר נפל לתוך המים.
לקחתי את חברי על הגב עד לנקודת החירום, מרחק של 15 קילומטר,
הגענו בשלום, כל גופי כאב, אבל לא אשכח את מבט התודה של חברי.
שבועיים לאחר מכן, אני וחברי כבר חזרנו לפעילות מלאה, קיבלנו
צלש"ים על גבורה,
וכמובן את הכבוד והסיפוק האדיר שבזה, והכי חשוב שהרווחתי את
חברי הטוב בחיים.


סצנה מס' 10: הרכב של עוז. פנים. יום.


עוז:
אתה מבין שמש? יש דברים שרק במקומות כאלה מקבלים, ותאמין לי,
שאחרי זה  אתה תראה בן אדם אחר לחלוטין כשתביט במראה בבוקר.

שמש:
(שמש המום לחלוטין, הוא מביט בעוז בעניים פקוחות.)
וואו,
(משפיל את מבטו.)
אח שלי נהרג בצבא לפני 5 שנים, התקלות עם מחבלים...


עוז:
איי, מצטער לשמוע  ילד, אבא שלי נפל במלחמת ששת הימים, שניינו
חווינו אבדות,
זה מה שגרם לי לירצות עוד יותר ללכת לקרבי!
אותנו שום אויב לא יפחיד!


עוז:
הופ הנה הגענו.
(מחנה את הרכב)


סצינה מס' 11, אשקלון-סמוך לים, חוץ,יום.

האוטו חונה ליד בית סמוך לים, הדלתות נפתחות, ושניהם יוצאים
מהאוטו.

עוז:
(מביט ישירות לתוך עניו של שמש)
אוקיי שמש, בהצלחה לך בהמשך דרכך! באמת בהצלחה!

שמש:
תודה, תודה רבה לך, באמת תודה,
יאללה להתראות עוז!
(שמש מסדר את תיקו על גבו ויוצא לדרך)

שמש מתהלך לו על השביל המקביל לים, מתהלך ויוצא מן העיר.



סצנה מס' 12 : מדבר חוץ יום

שמש מתהלך לו במדבר, מוציא את בקבוקו, ושותה את מה שנשאר,
בקבוקו התרוקן.
הוא ממשיך ללכת ברגל לאורך השביל במדבר, מקום שומם, ללא
מכוניות.

ואז כעבור 3 שעות.

סצינה מס' 13 , שביל מחוץ לעיר אשקלון סמוך לים,
חוץ,לילה(שקיעה).

כבר חשוך, שמש מנער את הבקבוק הריק, לפתע מישהו מאחוריו מדבר
אליו.


האיש:
ילד, אתה צמא?

שמש מסתובב לראות את מקור הקול, המראה מטושטש, שמש מנגב את
עיניו ואז למולו ניצב איש בגיל ה40 בערך, לא מגולח, עם כרס
קטנה.

האיש:
מה עבר עלייך ילד? בוא בוא, תקום, אני יעזור לך.
(עוזר לשמש לקום)

האיש:
(רגע של שקט, ואז האיש ממהר לדבר)
בוא בוא אני גר בידיוק פה, זה כפר קטן, אך דיי נוח,
אתה בטח רעב, בוא תכיר את אישתי שרה,  מזמן לא היו לנו אורחים
ו...
(שומעים אותם מתרחקים לאט לאט וקולותייהם נבלעים אל תוך
הלילה,)


סצינה מס' 14: ביתו של האיש, פנים, לילה.
הדלת נפתחת מבפנים.

האיש:
שרה!!! (צעקה)

שרה:
(נשמע קול מהמטבח)
מה?

האיש:
בואי לפה, הבאתי לנו אורח, מצאתי אותו פה סמוך לכביש!

האיש:
בוא ילד, שב שב פה

(שרה יוצאת מהמטבח עם חיוך על פניה)

שרה:
האוכל כבר מוכן.

שרה שמה 3 צלחות על השולחן, סכו"ם, ומחלקת את האוכל, שמש אוכל
לו בתאבון רב.
(כמה שניות של שקט.)

האיש:
אז ילד, בוא תספר לנו מה אתה עושה פה?

שמש:
אני בדרכי לת"א, יש לי ראיון למשהו של הצבא, האוטו שלי נתקע,
ותכננתי להישאר היום באכסניה בת"א ומחר על הבוקר ללכת לראיון.
(שמש מדבר לאט, בטון דיכאוני)

האיש:
הצבא, אך הצבא... שרה זוכרת?

שרה:
כמובן.

האיש:

(דבריו ממשיכים להישמע ב- V.o. ואנו רואים את מה שהוא מתאר)

השנה היא 1982, שירתתי אז ב"אגוז", קיבלנו התראה על קבוצת
מחבלים שאמורה לחצות את הגבול,
אנחנו מחכים להם, אני שוכב לי בבוץ, אמצע חנוכה, קור אימים,
הכדור הראשון נשמע, הדלקנו את ראיית הלילה שלנו, והסתערנו.
ספגנו אש חזקה מאוד באותו היום, בסופו של דבר כולם יצאו בחיים,
היה פצוע קשה, אך יצאנו בסדר,
הובלנו לבית חולים בת"א, אני סבלתי מפציעה חמורה בכתף וברגל
שמאל, הרדימו אותי על מנת לטפל בי שלא ארגיש את הכאב.
כשפקחתי את עניי, נגלתה האחות אשר טיפלה בי, צעירה, יפייפיה,
שיער זהוב, מעולם לא ראיתי מישהי כה יפה, ואחרי הכל התחתנו,
וזו שרה'לה שיושבת כאן מולך!

שרה:
אוייש, אני זוכרת איך שטיפלתי בך, חמוד כזה, מסכן.

(שמש הפסיק לאכול, עניו היו נעוצות באיש.)

שמש:
אח שלי נפל בהתקלות מסוג זה.

האיש:
אויי מצטער לשמוע, אבל זה חלק מלחיות במדינה הזאת, אחי הקטן
נפל במלחמת יום הכיפורים,
כתוצאה מכך אמא שלי נפטרה משברון לב, ואבי נשאר אומלל עד עצם
היום הזה,
אלוהים נתן - אלוהים לקח!
אתה  הולך להיות קרבי אני מקווה, אהה שמש?

שמש:
ההורים לא רוצים, אבל...


האיש:
(קוטע את שמש)
לא רוצים? תראה מצד אחד אפשר להבין אותם טוב מאוד, בן אחד נפל
כבר, בשביל מה אתה צריך את כל הבעיות על הראש?
מצד שני, שירות קרבי באמת ישנה את חייך לטובה, ואתה גם כן לא
רוצה ללכת לקרבי?

שמש:
(עניו של שמש נפקחות פתאום והוא מרים גבה)
אני? מאוד רוצה לקרבי! יש לי כאן איפשהו את הגיבוש שלי
ל"דובדבן", וחשבתי...

האיש:
תראה שמש, זו החלטה שלך אחרי הכל!
שמע, תנוח ותחשוב על זה.

(האיש קם מהשולחן... ופתאום חזר)

האיש:
אני לא מאמין, לא הצגתי את עצמי, שמי ששון, ובאמת, אנו שמחים
לארח אותך בביתינו!
ועוד משהו, נשמח אם תלון אצליינו היום, ומחר בבוקר אוכל להסיע
אותך לראיון שלך! בנתיים תלך להתקלח.

שרה:
בוא שמש! אני אסדר לך את כל הדברים.
(שמש קם מכיסאו והולך עם שרה)


סצינה מס' 15, ביתו של ששון, פנים, יום.
הבוקר הגיע, שמש קם ממיטתו, (מראים הבזקים במהירות) שמש מצחצח
שיניים, מתלבש, מתארגן ויורד במדרגות.

ששון:
(ששון מעלה חיוך על פניו וקם מכיסאו)
בוקר טוב שמש!

שרה:
(מסובבת את ראשה)
היי שמש! בוקר טוב!

שמש:
בוקר טוב ששון! בוקר טוב שרה!

ששון:
בוא שב תאכל איתנו,
(ששון מסדר את הכיסאות סביב השולחן ומארגן הכל) איך ישנת? לחוץ
מעט?

שמש:
אני בסדר, אסתדר.

ששון:
ברוך השם!


סצינה מס' 16, מחוץ לביתו של ששון, חוץ,יום.
המצלמה מחוץ לבית, מתנגנת מנגינה שמחה וקיצבית, מראים את שמש
וששון יוצאים מחוץ לבית,
נכנסים לאוטו ויוצאים לדרכם.


סצינה מס' 17, באוטו של ששון, פנים, יום.
שמש וששון כבר בת"א, בכביש הראשי, נעצרים ברמזור אדום.

ששון:
(ששון נאנח במושבו)
אז שמש איפה אני מוריד אותך?

יש שקט כמה שניות
שמש:
תיסע עוד קצת.

ששון:
(מעלה חיוך קטן)
אין בעיה איש קטן!

שמש מביט ישירות עם עניים פקוחות, עוברים לו כל הפלאשבקים
בראש, של עוז וכל הסיפור שלו,
ציטוטים של עוז, עובר לו פלאשבק של ששון ואישתו שרה...

שמש:
(שמש חורק שיניים)
עצור פה!!! עצור פה!!!
(שמש אוחז בידו של ששון)
תודה רבה לך, באמת תודה רבה לך הכל!

ששון:
(ששון מנענע את ראשו)

כן אין בעד מה שמש,שמחתי לעזור לך בחור צעיר!
(ששון תופח על שכמו של שמש)

שמש יוצא מהאוטו ורץ בריצה אדירה.

ששון:
(בצעקה)
בהצלחה שמש!!!


סצינה מס' 18, רחובות ת"א, חוץ, יום.

בזמן הריצה שמש מוציא מכיסו נייר טיפה מקומט, הזימון שלו
לגיבוש של "דובדבן".

שמש:
(לוחש לעצמו) את זה, אני לא אפספס... בחיים שלי!!!
(וממשיך לרוץ)


סצינה מס' 19, מקום הגיבוש של "דובדבן", חוץ,יום.

המצלמה ליד המקום שבו הגיבוש. מראים את שמש מרחוק מגיע בריצה.

פקיד שנמצא באיזור פונה אל שמש.

הפקיד:
יאללה ילד שים פה את הגיבוש, אני כבר אסדר הכל, יאללה לך! לך!

המצלמה עולה למעלה, ושומעים את ברקע מרחוק את המפקד שם צועק:

המפקד:
קדימה חברה, אחרי!!!