|
כשהלכת,
השארת שער פתוח
ופה פעור,
שלא הוציא קול
להגיד לך שלום.
כסחיף שבב עץ
פליט משטפון פתאומי
נשארתי דבוק לכאב
כמו צידפה לסלע.
בלילות
משתחררות מחשבותי מכלאן
צפות אל חופים רחוקים
שם על החול החם
אני רוכן מעליך
כמעשי אוהבים
והמיטה חורקת געגועים.
עבים חולפים ואיתם
הימים והלילות
מאז אני ממתין
שיסגר השער. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.