תמיד אומרים שמטעויות לומדים,
אז איך זה ייתכן שאותה טעות, רק יותר גדולה, עשיתי שנה אחרי?!
אני לצערי הרב לא למדתי,
ובגלל זה עכשיו על המחיר שילמתי,
אני יושבת ובוכה כל הזמן, נמאס לי להיות ככה -
מרגישה צומי,
ואני לא רוצה להיות, זה פשוט כל הזמן יוצא,
כל הזמן אתה בראש שלי,
כל הזמן אני מרגישה שאני מתמוטטת,
כל הזמן אני מרגישה חרא,
ואני מגעילה את עצמי שכולם באים אליי ושואלים אותי
"אם אני בסדר?!" ו"מה קרה?"
והתשובה היא כמובן "כלום לא קרה" -
תשובה עוד יותר צומי,
שבעצם אומרת "נו, די, תשאלו שוב..."
אבל אצלי זה לא ככה,
אני נגעלת שאנשים ככה מסביבי,
אני נגעלת שאני בוכה ואנשים רואים.
אני צריכה בן אדם אחד לידי וזה גם בקושי,
כרגע אני במצב שאני כבר לא סומכת על אף אחד,
כמה פעמים אפשר לפגוע בי ושאני אמשיך להיות תמימה?
נראה לי שהתשובה שלי תהיה,
פעמיים!

אני מרגישה שאני מאבדת אותך, וכל האנשים מסביבי בעד.
וכל כך רע לי כי הם לא יודעים כמה אני אוהבת אותך,
גם אתה לא יודע.
וכבר שבוע שלא דיברנו והיה לי רע,
וכבר שבוע שאני בוכה.
וידעתי שיש סיבה.
ואני מתגעגעת אלייך
ויכול להיות שכולם יגידו שזה מוגזם,
אבל בעיני זה לא!
אני לא מסוגלת לחשוב על זה שתנתק איתי את הקשר,
ואני יודעת שזה יקרה ואני כל כך מפחדת מהרגע הזה,
וכל פעם שאומרים לי שאני שווה הרבה יותר,
וכל השטויות שאומרים...
זה לא משנה לי, באמת שלא,
כי אני אוהבת אותך!
כי אני אוהבת איך שכיף לנו ביחד, איך שאתה מנסה ללמד אותי
שירים, ושאתה דואג לי, ושאתה מחבק אותי כשאנחנו אצלך ואני
מפחדת מהכלבה, כשיש לי מישהו לדבר איתו תמיד, כשאתה צוחק על
היינס שלי, שאני צוחקת על זה שהשמנת, כשאנחנו מדברים ואני עוד
שנייה נרדמת אבל אני לא רוצה לנתק את השיחה. כשאתה אדיש. כשאני
רואה את המספר שלך על צג הפלאפון...
ועוד אלף ואחד דברים שהופכים כל רגע איתך ליותר מיוחד.
ואת כל זה אחרים לא רואים או מזלזלים בזה,
וזה כל כך מעצבן אותי,
כי אתה הפכת בשנה וחצי האחרונה,
להיות אחד האנשים שהכי חשובים לי,
וחלק גדול מהחיים שלי,
ואני לא מסוגלת להסביר לך את הדקירה בלב שיש לי כרגע.
מין דקירה כזאת שלא יוצאת,
שלא מסוגלת ללכת,
שלא משנה מה אני עושה - היא שם,
כואבת.
ואני חושבת שאף אחד לא מבין.
וזה לא משנה מה אחרים יגידו,
כמה הם יהיו צודקים,
הקשר שלנו כל כך הרבה יותר מזה,
ואם תהיה לי הזדמנות אחרונה להגיד לך כמה אתה חשוב לי,
וכמה אני רוצה להיות עוד פעם איתך,
אני יודעת שמפה זה לא אותו דבר
ואני יודעת שמפה הכל נגמר.
אבל אני מקווה שאולי נוכל להתגבר
ואולי זה יוכל להסתדר,
אבל אם לא אני מקווה שתזכור אותי, אותנו,
תקשיב, אתה בשבילי יותר מהכל,
אתה הבן אדם שאני מדברת איתו הכי הרבה,
אתה הבן אדם שעבר איתי הכל,
אתה הבן אדם שיודע עלי הכל ועדיין איתי,
אתה הידיד הכי טוב שלי,
ואתה הרבה יותר...