הדר פלדמן / קירבה |
היא שמחה, מחייכת והדם עוד נשפך
תמיד קרועה ואפילו לא מתאמצת לנסות
בוכה בשקט מנסה את דמעותייה לכסות
יודעת את הדרך אבל לא רוצה ללכת
לא פותחת את התריס עד שחולפת השלכת
והשמש תאיר בין הרים של צריבה
ומהשקט הקר עוד תבקע יבבה
וכשהעיניים שלה יפסיקו לשקר
ולא יורגש יותר הרעל הדוקר
הנוכחות שלו תהפך אפסית
ודבר את עיניה יותר לא יסית
גם אז היא תמשיך ותשתוק בשלווה
כי לעולם לא תורגש שוב קירבה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|