|
העצים שעומדים בפארק המטונף
נראים כאילו חיים בעולם מטורף
ירוקים, רעננים לשמיים מתקרבים,
כאילו בלי סיבה הגיונית הם צומחים
וצל ליצורים הקטנים יוצרים.
ואני ביניהם בישיבה מתרומם
מספסל האבן בפינה הדרומית
שואף אל השמש, השמיים הנוף.
למחשבה אין סוף.
עצים לא מתנשאים, עצים צומחים
אבל אנשים כורתים אנשים
לא בכוונה (לכל אחד יש סיבה)
עץ יגרום יראה, הוא דוחה את הקץ
ואילו הפרח יזכה בתשואה.
פרח יפה
אך שברירי וחלש
זה נותן ביטחון ועוצמה במרגש.
מתחת לחולות של פחדים
שכבות של שתיקה ומסכות של בושה
קבור גרעין של תשוקה
האדמה רטובה
הכל תלוי עכשיו בך.
|
|
|
"אדוני, הצלחתי
להחזיר שני
ריבועים נקיים
יחסית... לא,
לא, השאר לא
שמישים. לא
שמישים, נו, אני
אומר לך! מה זאת
אומרת? אם אני
רוצה את הפיקדון
חזרה, אני צריך
לשאת בתשלום על
הטכנאי של
'עלילי' שבא
לבדוק אם הם
ניתנים למיחז...
אולי תגיד לי
אתה מי שמע על
פיקדון בעלות
הנייר עצמו?!"
הנוחיות של אתר
החרמון בתנופה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.