[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית אני
/
שותקת

ובאותו לילה, היא הייתה שם
ישבה ובהתה
בעיניים כואבות
לאותו ים.
הוא געש,
היא הסתכלה
בעיניה היו דמעות
דמעה זלגה
לא הסכימה שינגבו
החביאה את דמעותיה כמו סוד שאסור שאיש ידע
שמרה עליהם,
הגנה עליהם
את סיפוריה רק לים סיפרה
חשבה שהוא יבין, שהוא היחידי שידע ויבין
סבלה וכאבה, איך הייתה חזקה
כאב לה...
יום אחד רצה היא לשם, ועמדה
לא רצתה לשבת במקומה הקבוע
עיניה היו דמעות מלוחות וקטנות...
הפעם שתקה
לא סיפרה לים מה בליבה
ידעה שגם הוא הפעם
לא יוכל להבין אותה.
עצמה את עיניה
נעלמו כל העצמים מסביבה,
מצאה את מחשבותיה הולכות רחוק
עד שלא שמעה אפילו לחישה ממה שקורה סביבה
עד שהכול שתק
עד שהלב שרף
עד שכבר הייתה בעולם משלה
העולם עליו תמיד חלמה
הרוח נשבה, כמו רוצה להגיד משהו
והיא כמו הרוח, שותקת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם עברנו את
פרעה
נעבור גם את
הפסח


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/7/05 17:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית אני

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה