אינעל ראבק כל פעם שאני מגיע המעלית בקומה 6.
בדרך כלל זה לא ממש מפריע לי אפילו משעשע כמעה, אבל היום זה
ממש לא!

חזרתי מהרופא שבהבחנה רפואית מדהימה קבע ששוב יש לי קלקול
קיבה.
כל הדרך לקופת חולים התפללתי שלא תתקוף אותי קיבתי ותעמיד אותי
באסון.
דווקא עבר לא רע בכלל, וגם החצי שעה המתנה בתור עם זקנים שבאים
לרופא בגלל שעמום.
וכמו שידעתי מראש ישבתי אצל דוקטור צימרמן שטחתי בפניו את אופי
התקלה וכמו שידעתי מראש הוא מדד לי חום ואמר לי ללכת הביתה ולא
לאכול מטוגנים ובלה בלה בלה.

נפרדתי מהדוקטור בחצי חיוך ויצאתי לדרכי חזרה לבית הכיסא הפרטי
שלי.
היה זה יום חורפי כולם רעדו מקור ואצו לדרכם, ורק אני הולך
לאיטי בגשם מזיע כמו סוס בחמם טורקי.
חשבתי לקצר את העניין ולרוץ אבל זה התברר לי כטעות נוראה,
קיבתי קלטה את העניין והחליטה לסכל את ניסיוני להישאר יבש
(ביותר ממובן אחד).

לאחר צעד וחצי לערך הרגשתי בגעשה בקיבתי וחומרת העניין הכתה
בי.
אגלי הזיעה שטפו את גופי החלוש, אני לא אדם דתי אבל האמינו לי
התפללתי כמו ראש ישיבה פדופיל המבקש את אישורו של הלורד.
תוך כדי ריצה שאני בטוח שהייתה מצחיקה למדי (נסו אתם פעם לרוץ
תוך כדי כיווץ שריר פי הטבעת)
התחלתי להתכונן לתסריט הרע שלא אצליח להגיע בזמן והתחלתי לחפש
מקום שבו אוכל לרצות את קיבתי הנקמנית.

כמעט וריחמתי על הגברת שאשלשל לה באדנית של הביגוניות, לפתע
מתוך ערפול החושים שלי אני שומע קול נשי הקורא בשמי, ומה רואות
עניי ההמומות מעבר לרחוב אם לא את רננה שכבר שלושה חודשים אני
מנסה לגרום לה לצאת איתי.

האמינו לי לחלקיק שנייה כמעט והמשכתי לרוץ אל עבר ההקלה אבל
ההורמונים שבי העניקו לי את הכוח לעצור.
"מניינים איתך אני כבר לא מעניינת אותך יותר לא שם לב אלי
ובקושי עונה לי?" אמרה רננה ואף הוסיפה," עלבת בי קשות".
פה אתן תיאור של רננה, רננה לא יפיפייה ואין לה גוף של דוגמנית
אבל כל זה זניח רננה משדרת מיניות מטורפת ומה אומר אני חם עליה
כבר ים זמן.
לא לא מה פתאום חמודה פשוט אני ממהר רצח יש לי משהו דחוף דחוף
ניתוח ניתוח.

"חכה חכה אני רוצה לדבר עלינו" היא אומרת לי, עכשיו היא רוצה
לדבר היא אומרת לי!?, שלושה חודשים אני מנסה לגרום לה לעשות את
זה.
בחישוב מהיר הבנתי זה או לדבר עם רננה ולשלשל על עצמי או לחזור
לרוץ כמו חולה טייזאקס סופני.
אווו והבית כה קרוב פה ממש מעבר לפינה ובית הכיסא קורא לי,
וככה יצאו לי המילים אפילו לפני שהספקתי להחליט מה עושים.
שמעי רננה הסוף קרב אני טס מפה ופשוט התחלתי לרוץ מבלי להביט
אחורה ושתיקתה רועמת.

עברתי את הפניה והנה הבניין שלי מול עניי ובכוחות מחודשים
התחלתי לשעוט כמו איילה שרודף אחריה נמר, לא משנה שכמעט נדרסתי
ע"י טנדר סובארו של האחים חזן אינסטלציה (אחח להידרס ע"י
אינסטלאטור בדרך לשירותים יכול להיות סוף מגוחך מעין כמוהו).

נכנסתי ללובי כולי מזיע ודואב מודה ללורד שם למעלה על מזלי
הטוב והמעלית המעלית בקומה 6!.
לוחץ על הכפתור בשארית כוחותיי וממתין בציפייה בוהה במספרים
המתחלפים במבט זגוגי וממלמל דברי שטנה על תושבי הקומה השישית.
ולאחר זמן שלי נראה כנצח נצחים או לפחות כמו הרצאה של דליק
ווליני'ץ על מעבר כביש נכון
נפתחות הדלתות הלבנות ואני מסתער פנימה ולוחץ 2 והמפתחות כבר
ביד הכל מוכן ומתוכנן.
הדלתות הלבנות נסגרות מבשרות על ההקלה הבאה וקרבה, מתחילים
לעלות (אני והמעלית)
ואז ואז חושך,אני זועק ללורד שם למעלה למה אתה שונא אותי למה?
נו אז מה אם אני כופר זו סיבה לעונש כה מרושע ואכזרי?.
אמרתי לעצמי כוס אמק פאק איט והורדתי המכנס.