מעניין אותי מה הולך בתוך ראשים של אנשים.
בדרך כלל, אני קולט טוב אנשים וגם צופה הרבה פעמים מה הם
הולכים להגיד או מה הם חושבים.
אבל אולי הם כמוני, וזה רק האני החיצוני שלהם. אולי גם הם
מפחדים.
אולי גם הם יודעים שאף אחד לא באמת מכיר אותם.
אולי גם הם רוצים להיפתח. אבל זה קשה.

זה קשה להפתח אחרי כל כך הרבה זמן שאתה מישהו אחר. וזה נכון מה
שאומרים, אם אתה מתנהג כמו משהו מסוים זה נהיה כבר חלק ממך זה
בא באוטומט.למרות שאתה כבר לא רוצה ולמרות שאתה מתעב את זה.
אבל אתה כבר לא שם לב שזה לא אתה. רק בסוף היום כשאתה מריץ את
הכל בראש אתה רואה את זה.

אבל למה זה קיים בכלל?
זה קיים בשביל יחס טוב מהחברה. אני, אם לא היה לי את היחס
הייתי יושב בבית ובוכה. וזה כבר קרה לי, הייתה לי תקופה כזאת.

ועכשיו, כשיש לי הרבה חברים שאוהבים אותי ומתקשרים לשאול איפה
אני, ומה קורה, ואם אני בא לפה או בא לי כזה ועוד הרבה דברים,
זה משמח אותי אבל הם מתקשרים רק לקליפה שלי.

כל כך הרבה אנשים. כל כך הרבה קליפות.