שוכבת במיטה
הדפנות נקמרות לעברי בשעטה
או אני נהדפת

מוטחת כנגדן,
איך אין בי מספיק עוצמה כדי לפורצן
כל שיש הוא הד כוזב של תעתוע, זיכרון רחוק
מדבר ובא מדבר ובא בשם הלה, ללא תועלת

נקמרות לעברי או אני נהדפת
אין זה הבדל, נרקמת התוצאה-
סימני טוייה על עצמותיי
הן קורמות עורות וגידים שלא שלי

כשתחלחל קרן שמש מבעד לסדק רעוע
תיחשף התמונה ועמה זעקת החולשה
הצבעים נמוגים אל שררת השחור, נשרפים אפוא תחת האור
הושתלו הם עלי, אין הם שלי
אך מלבד ההפצרה מאום.