זה נגמר
הפעם אולי לתמיד
זה נגמר בטעות במספר
האם זה כל מה שהייתי לך?
האם כל פעם שחזרת היה זה כי העיק עלייך מצפונך?
בסוף רק רציתי להיות שם
אתה יודע
פשוט רציתי להיות בלבך
לא רציתי להיות אהבת חייך
אלוהים יודע שאתה לא היית שלי
אבל למספר רגעים, אהבתי אותך ונשמתי אותך ורציתי אותך לעצמי
וניסיתי להיות למרות הבעיות, זו שרצית לפעמים
ואז התחיל הסיוט והייתי לבד
וניסיתי לקרוא, לצרוח אליך אך קולי נעלם אט אט
וניסיתי שוב ואמרתי לך הייתי צריכה
ואמרת שאני מאשימה ואתה במבוכה
איך לא ראיתי אז?
שאין לך דבר ממני בלבך
"ידידה" כך אמרת: "היי לי לידידה"
ואני בכיתי בפנים, אך בחרתי מילותיי בקפידה
וכעסתי בכל פעם שהעזת לפגוע בי יותר
ורציתי לפגוע אך בחרתי לוותר
וסכיניך פגעו
וחתכו את אבריי
אך עמדתי אמיצה
וחיכיתי שיגמר
בשקט
ללא ניע
מבלי להעיר את הנמר
החלום שהעיר אותי היה מלא בזוועות
ובכיתי כל לילה מנסה לא לראות
שאמנם שתי נשים אהבת שם
ואחת נשארה כשהייתה
אך לשתיהן חובה אחת
לעזוב אותך
כשהרמתי את החרב
כעסי ניחר
את שהיה צריך לבוא
לא אדחה למחר
ונופפתי בה מולך
מנסה להגיע
ואתה נותרת שלו כזה
אף לא מזיע
ואז ידעתי
והחרב חדרה
עיניי הדומעות יבשו
אבריי התקשו
ונפלתי
|
