היא רצתה להישאר חזקה בשבילם
אצלה הכל בסדר, באמת
לא רצתה להיות הילדה החלשה
רצתה להיות זאתי שמטביעה בהן תקווה
שהכל עוד יסתדר
כי בסוף הכל יהיה טוב.

אבל כל ערב היא מתרסקת
מתפוררת לאלפי רסיסים אפורים
חסרי חיים
הן לא יידעו שהיא שבורה
שהיא בוכה עד שיוצאת לה הנשמה
ואז היא נרגעת
מצליחה לייצב את עצמה במחשבה עליהן

התקווה היחידה שנשארה לה בחיים
האור שבחיים שלה
כי כל השאר קרס כבר ממזמן.

ריק
פשוט ריק בלעדיו
היא מנסה למלא את החלל במשהו טוב
במחשבה על המחר
ומתעלמת מהמציאות האמיתית
וחוזרת לשקוע בתוך עצמה.

האופוריה מתמוססת כשהן עוזבות
והדיפרסיה חוזרת
כל רגע לבד מתלווה במחשבה אחרת
פנטזיות ומיליוני חלומות שמקיפים אותה
וחיוך אחד גדול שהופך לדמעות כבדות
שנוחתות בשקט.

ואז
מבלי שאף אחד ישמע
היא עוצמת עניים ומדמיינת את המציאות שלה
שהכל שמח
והוא אוהב אותה
היא נרדמת וחולמת חלומות ורודים
וכשהיא מתעוררת היא מבינה
שבשבילה זה שקר

זיוף של רגעים

שלא יחזרו.