[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סתם מזגן
/
אורי

לפני שנה... לפני שנה בדיוק. 365 ימים של נצח. אבל כאילו זה
קרה אתמול...
אורי, אתה יודע שחגגנו כבר לדניאלה בת מצווה? ו...ו... נהניתי
שם! לא לגמרי, כי אתה לא היית שם, אבל נהניתי! ויוני כבר בן
שנתיים... הוא יודע ללכת ולדבר. הוא קצת מזכיר לי אותך, עם
התלתלים הבלונדיניים שלו...
ויש לי חבר, שאני מאוד מאוד אוהבת... למרות שהוא לא בגיל שלי.
למרות שאמרת לי שלצאת עם בנים שלא בשכבת הגיל שלי זה לא טוב.
למרות הכל.
ו... ואמא כבר הפסיקה לבכות. לפחות מולנו. אבל אני חושבת
ששמעתי אותה בוכה לפני איזה שבוע באמצע הלילה. כשהיא חשבה
שכולם ישנים. בטח כי באותו יום מורן הביאה לה חולצה שלך שנשארה
אצלה עוד ממזמן... אתה יודע, אין לה חבר אחר. היא בטח עוד לא
התגברה עליך. בטח עוד לא הבינה לגמרי שאתה כבר... לא יותר. לא
קיים. איך אפשר להבין?
תמיד חשבתי שזה טיפשי לדבר לאנשים מתים. הם הרי לא יכולים
לשמוע אותך, נכון?
אין באמת גן עדן. ואין באמת חיים שאחרי. והמתים לא באמת נמצאים
שם למעלה ושומרים על מי שהם אוהבים. כי אם זה היה ככה אז הזה
שם למעלה שאוהב אותך היה צריך לשמור עליך. היה צריך לגרום לך
להיות חולה ביום שבו יצאתם למבצע ההוא. שתשאר בבית. או בבסיס.
בכל מקום, רק לא שם.
מארב.
אבל... משום מה אני לא יכולה שלא לדבר אליך כרגע. כי יש לי
משהו לומר לך.
אני מתגעגעת אליך. אני כל כך כל כך מתגעגעת אליך!
אני מתגעגעת לחיוך שלך. ואני מתגעגעת לצחוק שלך. כל כך מתגעגעת
לצחוק שלך...
ואני מתגעגעת לחיבוק שלך. אני מתגעגעת להרגיש את החום שלך.
ולהרגיש את השמחה שהרגשתי בכל פעם שחזרת מהצבא.
ואני מתגעגעת לשמוע אותך אומר פתאום "רוצה לבוא איתי לתקן את
האגזוז?" רק בשביל שיצא לנו לשבת איפשהו ולדבר איזה חצי שעה עד
שהמכונית תתוקן.
וכל מה שנשאר לי ממך זה החולצה הזאת. זהו. אפילו את הריח שלך
אין עליה יותר. כלום. כל מה שנשאר לי זה לחבק את החולצה ולנסות
לדמיין שזה אתה. שאתה שוב בבית. ושוב מחבק אותי. ושוב חי.
ואני הכי הכי הכי מתגעגעת לעיניים הכחולות המדהימות שלך. אלה
שתמיד קינאתי בך בגללן. העיניים מלאות החיים האלו שאני לא אראה
עוד לעולם.
לעולם.
לפני שנה... לפני שנה בדיוק. איבדתי את האח שלי, איבדתי הכל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
את הסלוגנים
אנשים קוראים די
בכפייה... ככה
זה עם דברים
שמילא מופיעים
לך בדף, אבל
ליצירות נכנסים
מרצונם החופשי.
והסיכוי שמישהו
יקרא משהו
שפרסמת מרצונו
החופשי, לעומת
בכפייה... הוא
די אפסי.
מסקנה: פרסמו
יצירות על גבי
הדף האחורי.

נשמע הגיוני,
לא?

זה, גמרתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/6/05 22:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתם מזגן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה