כשמתנגן לי באוזניים שהפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה
אני נזכרת בפעם ההיא שבאמת פחדתי כשניסית לנשק אותי באמצע
הלילה בכינרת ולא בגלל שלא רציתי להרגיש שוב את המרקם הזה של
השפתיים שלך מתחכך בשלי אלא בגלל שידעתי שברגע שזה יקרה אני
אשאב שוב לתוך ההוויה הזו שלך שבמשך יותר מחצי שנה אילצו אותי
להדחיק או לשכוח ואני השתדלתי כל הזמן הזה לעשות ההיפך. אתה
מבין? אני לא טובה בדברים שמאלצים אותי לעשות. העובדה שאני
בכלל חושבת עלייך עכשיו מהולה באירוניה מרה כי הרי זו אני
שמאלצת את עצמי לחשוב אחורה ולהיזכר בך ואני עושה זאת בתור
תירוץ לא לחשוב עליו אבל מעצם העובדה שאני מאלצת את עצמי
להימנע מלחשוב עליו אני לא מצליחה שלא. יוצא שזו אני שמכשילה
את עצמי.
                                         -
המחשבות שלי נודדות ממנו ואליו. בדרך כלל אליו. אנחנו עדיין לא
בקיץ והוא שוחה לי באופן תמידי במחשבות ואני לא מתפלאת שלא קר
לו כי בראשי אני עוטפת את כולו בחום ואהבה כמו תינוק שעוטפים
בשמיכה והוא ישן לי בידיים ויש לו הבעה רגועה ושלווה על הפנים
וכשאני מסתכלת עליו ככה אני מרגישה מין רטט קטן בלב שמאותת לי
שככה אני מאושרת ואני אפילו לא צריכה את הרטט הזה כדי לדעת כי
קצת לפני כבר הרגשתי את האושר וידעתי לזהות אותו בעצמי. אני
מחבקת אותו בידיי ונותנת לו להתכרבל בי ומחייכת לעצמי וכשהוא
לא רואה אני גם נושאת את מבטי מעלה ומודה לאלוהים על הרגע הזה
שאני יודעת שאנצור לעד ובתוך השנייה הקפואה הזו אני נותנת
לעצמי לשכוח
שהכל
בראש
שלי.

(ה- 19.3)