שנים היתה לידי
ולא הכרתי אותה
אפילו את מרפסת הגרניום שלה
לא ראיתי.
אבל נפתח חרך
ואחריו צוהר
ודלתות
בקרוב ייפלו קירות
וראיתי
אותה יושבת שם
בהדרה, קוראת לי
להכניס אותה.
וראיתי
את תלתליה השחורים מקיפים
את גופה
ושדיה העגולים
ומחשוף שמלתה הרכה הדקה
הדוקה
ושפתיה מלאות באדום.
עיניה צוחקות
מלגלגות בחיבה שלמה
צחוקה פרוע ולח
מחשבתה מהירה
מילותיה סכין ודבש ואורז
רטובה וחמה אפילו בשנתה.
התחלתי להביאה אלי
והיא
מפשקת לי את רגליה ולבה
או צוחקת מסובבת כתף
והיא כאן
בי.
אני הרה אותה, אפילו
נובטת בה
בקרוב נינשא
בחתונה פנימית
או לאן
שתיקח אותנו זו שננשוב. |
