כי זה לא משנה אם תקרא או לא תקרא
אם המכתב יגיע אלייך ואם לאו
ובכלל זה כמו לספר למלך רוסיה או הירח
                    סיפור.

ולספר לגורם פנטסטי - זה מרתק,
הסיפור מתחיל באביב ובכל זאת ירד גשם.
דמעה - זה השם של הגיבורה הראשית, ניסתה לחלץ את המכונית
מגורמים עוינים שחסמו את יציאתה, את דרכה לעולם המוסיקה
וה-drug show.
היא ניסתה כמה פעמים וכמעט שנתקלה כבר חזיתית בגורמים
העוינים.
והגשם שטף, ושטף, ושטף...
לפתע, הופיע איש צעיר והחל לצווח:
"קחי ימינה ואחורה, עכשיו קצת שמאלה... ישר... ישר... תשברי
קצת...
יש לך סעי!"
בחיוכו היה רוך ורוגע ועיניו הביעו חכמה ושבע.
אבל, דמעה לא שמה עליו ולו יותר מהסתכלות בסיסית עד שטחית.
זה היה מר רציונל.
המוסיקה, הגשם ומר רציונל.
ודמעה ביניהם מתרגשת מאד, אבל, לא יוצאת - תקועה.
הוא לא מבין, זה הוא שחוסם מר רציונל.
בסוף היא לקחה אחורה, קצת קדימה ו... הפכה ל: דג show.
דמעה רטובה ונוצצת במגרש מכוניות משומשות.
רק קצת, רק עוד קצת
                            והופס,
                                     היא נעלמה בין כולן!