"שלום, אני אור ואני פוחדת ממחויבות"
"אוהבים אותך אור"
כן הסיטואציה הזאת מופיעה לי הרבה פעמים בתקופה האחרונה.
היא קצת מצחיקה כשחושבים עליה, אך מאוד נכונה.
תמיד כששומעים מחויבות, מייד מכלילים את הגברים בקטגוריה הזאת,
אך אף פעם לא אותנו הנשים.
למה זאת?
גם לנו הנשים יש פחדים...
גם אנחנו מפחדות להתאהב ואחר כך להתאכזב,
גם אנחנו פוחדות לשים את כל הביצים בסל אחד...ואחר כך ישברו
אותם או גרוע מכך אף ירמסו!
אנחנו פוחדות להתאהב ב'אחד' הלא נכון
פוחדות להיות אחר כך נבגדות...מקורננות...
להיות מושפלות...נרמסות...
שמתי לב שאני עושה הכללה פה, אז אתקן ואומר שאולי זאת רק אני
אני היא הפחדנית הגדולה!
המקרים בהם פחדיי ממחויבות רבים וארוכים כאורך הגלות.
ברגע שאני שומעת את המשפטים כמו "אני רוצה קשר רציני", אני
בתוך שנייה מתקפלת ומסתגרת בתוך הביצה שעמדה לפני שניות
לפקוע.
או המשפט, "אני רוצה שיהיה בינינו משהו, אני מאוד מחבב אותך"
ממש גורם לי לפיק ברכיים.
כאשר אני שומעת משפטים כאלו אני משנה את מצב רוחי בזוית של
180מעלות וממציאה איזה תירוץ כדי לברוח מתוך הקשר שעדיין לא
נבנה.
זה לא שאני לא רוצה קשר רציני, אני רוצה מאוד, אני עורגת לקשר
רציני!, מדמיינת אותו, מפנטזת עליו, איך אני יושבת איתו מדברים
ומדסקסים על הכל, יש אינטימיות.
כל החבילה של קשר רציני.
אבל אני  פשוט פוחדת ממנו!!!
חוששת בדרך שאי אפשר לתאר.
יש שיאמרו שהפחדים שלי נובעים מכך שאף פעם לא התנסיתי בקשר
רציני...
יש שיאמרו שהפחדים נובעים מכך שאני ילדה להורים גרושים, והיות
שלא חוויתי את כל מרידות הטיפש-עשרה, אני חווה תסביכים אחרים
שנובעים מגירושי הורים.
יש שיאמרו שלא הגיע פשוט הבחור הנכון...
ואולי זה כך?
אבל מי בעצם הוא הבחור הנכון?
מה..כשהוא יבוא, כשאני אראה אותו, יהיה לו איזה שלט על המצח
"היי, אני הבחור הנכון".
כל הספרים והשירים הרומנטיים מתארים את זה שכאשר מוצאים את
הבחור הנכון, הוא אחד שאליו תרגישי משיכה גדול, תהיה כימיה
מצוינת.
כן משיכה גדולה יש לי לכל כוכב קולנוע שנראה מושלם
וכימיה...מה אני בבית ספר?!
אני לא מבינה מה זאת בכלל הכימיה הזאת?! ואיך היא קשורה ליחסים
זוגיים...
אולי באמת עד היום לא הכרתי את ה'אחד'...

כל המחשבות העגומות האלה והחלומות לא סתם באים לי ככה פתאום,
גם לא הבנת הפחד.
הכרתי בחור.
אני לא יודעת בדיוק אם הוא ה 'אחד' המדובר...אבל אני יודעת
שהוא קרוב אליו.
הכל התחיל כל כך מהר...ולפני שידעתי כבר מצאתי את עצמי בקשר,
והוא אפילו לא אמר פעם אחת את כל המילים שמהם אני כל כך פוחדת
וחוששת...לא 'מחויבות', לא 'קשר רציני' שום דבר שמזכיר זאת...
אבל אם לרגע חשבתם שזה משמח אותי טעיתם, עכשיו מחשבות אחרות
מעיקות על לבי...
אם לא הגדרנו את עצמנו בתור בני זוג, האם יש לו עוד מישהי?
אם הוא מבלה איתה בכל הפעמים שהוא אומר לי שהוא במכון כושר? או
בעבודה? או אפילו שהוא אומר שהוא יוצא לקנות משהו ובעוד רגע בא
אבל בעצם מאחר בשעה?
והכי גרוע במחשבות...זוהי המחשבה הכי מפחידה...אם אני אתאהב
בו?!
והרגש לא יהיה הדדי.
הרי אם אף פעם לא הגדרנו את עצמנו כבני זוג אז איך פתאום הוא
יאמר לי ככה באמצע היום 'אני אוהב אותך'.
ואני אפילו לא יודעת אם אני באמת מצפה לשמוע את המילים הללו,
או שרק התת מודע שלי רוצה והלב עדיין לא בטוח.
הפכתי את עצמי למטורפת ובטח שגם אתכם...
אתם בטח חושבים לעצמכם..."וואי הבחורה הזאת חולת נפש, או שיש
לה איזו בעיה ממש חמורה!, היא כזו חסרת בטחון ויציבות נפשית'.
אני לא שוללת את דעתכם, להפך אני מקבלת אותה ואף מסכימה איתה.

אני חייבת לסיים...יוגב מגיע ואסור בתכלית האיסור שהוא ידע שכך
אני מרגישה!
הוא מנסה לתת לי הרגשה של יציבות ובטחון,על אף שהוא עדיין לא
הגדיר את הקשר בינינו.
"אור, איפה את?"
"אני, אני כאן" אני מגמגמת
"אהה...הנה את!" הוא מצא אותי
"הנה אני" אני חוזרת על דבריו
"את יודעת, את בת הזוג הכי נהדרת! אני מחבבת אותך כל כך" הוא
אומר ומתקרב לחבק אותי.
בת זוג? מחבב אותי?, אני חושבת שאני נחנקת...אין לי אוויר...
חיבוקו מתרופף והוא קצת מתרחק ומביט בפניי, מרכין את ראשו
לנשיקה ואז...
"אור, את בסדר? מחצתי אותך עם חיבוקי? הפנים שלך לבנות כמו
סיד"
"אני...אני בסדר" אני מתחילה לגמגם ומרגישה את כל מיצי הקיבה
עולים "תסלח לי שנייה" לחשתי והתנתקתי מחיבוקו כדי לרוץ
לשירותים, נעלתי את הדלת והוצאתי הכל...
דפיקה על דלת השירותים
"את בסדר?" הוא שואל
"אה-אה"
"את יודעת אף פעם לא תיארתי לעצמי שהבחורה הראשונה שבה אני
אתאהב תגיב כך ברגע שאומר לה את זה"
עכשיו זה הפך לאהבה...חשבתי לעצמי והוצאתי את המעט שנשאר
בקיבה.
לאחר מכן התנקיתי ואחרי שהרגשתי שבטני כבר לא מתהפכת הרשיתי
לעצמי לצאת.
יצאתי, הוא ישב בנחת על הספה, שראה אותי פוסעת לעברו התכוון
לקום ולפסוע לעברי, מייד עצרתי אותו עם ידי.
"לא, אל תתקרב!, אני חושבת שגם אני מחבבת אותך" אמרתי ומיצי
הקיבה שוב התחילו לעלות "אוהבת אותך" אמרתי ולאחר מכן רצתי שוב
לשירותים.
זהו, עכשיו אני נמצאת בקשר רציני, עכשיו אני בקשר עם מחויבות.
לי נשאר רק להפסיק להקיא בכל פעם שאני שומעת מפי או מפיו את
המילה אהבה, ולכם נשאר לאחל לי בהצלחה!