לכל אחד יש רעיון אחר לגבי גן עדן, לכל אדם יש מושג אחר לגבי
הרעיון הכללי שבשבילו הוא גן עדן או אוטופיה מושלמת, אבל כל
אדם מאמין בקיומם של חיים טובים יותר לאחר המוות.
יש אנשים שנוסעים עד סוף העולם ימינה (או שמאלה) לאיזו מדינה
אקזוטית כדי למצוא יופי ושלווה שהם לא מצליחים למצוא בבית. שם
בפרו, ברזיל או סין הם ימצאו שרידים לתרבויות אחרות, מקומות
מבודדים בהם טרור העולם לא פגע, מקומות בתוליים כאלה שאתה
מקווה שיהיו רק שלך, שיהיה בכל מקום ולא רק חורבן או בטון קר.

יש כאלה שהאידאליזציה של גן עדן בשבילם הוא משהו קצת פחות רחוק
או מסובך משהו שאפשר להגשים, כמו ילדים או משפחה, חברים טובים
ושקט נפשי, בית משלהם, עבודה שהם אוהבים. ובעצם מה עוד אדם
צריך? פינה משלו לקרא לה בית, חצי שני שישלים את נפשנו הבודדת
ועיסוק, משהו שישמור אותנו משיעמום או מבטלה.
ובעצם גן עדן היא אידאליזציה של הגזע האנושי, אנחנו שואפים
למקום שאנחנו לא מצליחים להגיע אליו, או לא יכולים. ולכן לכל
תרבות יש מושג שונה לגבי גן עדן, אבל הנקודה היא שכל תרבות,
שונה ככל שתהיה מאמינה שיש משהו לאחר המוות ותמיד מחכה משהו
אופטימי בסוף הדרך. אם גן עדן הוא אידאל בשבילנו זאת למעשה
השאיפה האחרונה של האדם הוא החלום האחרון שלו. כי כולנו יודעים
שאפשר לשלוט בחיים הממשיים אבל עוד לא גילו מה מסתתר מאחורי
המוות או אם אפשר לשלוט בזה ומזה נובע הפחד הגדול ביותר שלנו,
הלא מודע. ואולי השאיפה לגן עדן או אוטופיה נובעת מפחד.
בשבילי האידאליזציה של חיים טובים הם ידע אינסופי ושקט נפשי
מוחלט, ובן זוג. האידאליזציה שלי נובעת מהפחדים שלי, אני מפחדת
לגלות שאני טיפשה ולכן אני שואפת בחיים לדעת כמה שיותר על
מגוון גדול יותר של נושאים, והפחד השני שלי הוא להישאר לגמרי
לבד. הדבר השלישי באידאליזציה שלי - השקט הנפשי לפי דעתי נובע
מצורך בסיסי שלי.
השאיפה היא להיות כמה שיותר חכמה ולמצוא את בן זוגי האידאלי זה
האחד שאני אהיה מסוגלת לחיות אותו גם אחרי 40 שנות נישואין. גם
כשהפנים שלי יהיו מקומטות, עורי נפול ושערי לבן הוא עדיין ישאר
איתי. אחד כזה שאת החיים שלו הוא יתן לפני שהוא יפגע בי, אחד
כזה שאיתו אני ארגיש בטוחה לגמרי. לגבי משפחה משלי אני צריכה
עוד זמן לחשוב על זה, זמן להתבגר נפשית, להכין את עצמי לחיים
עצמאיים ואז נראה. ולגבי מקום מגורים אידאלי , השקט הנפשי
שלי.. איזה אי בודד, גירסה מודרנית של רובינזון קרוזו, מקום
מבודד מאסונות העולם המודרני.
אבל כל העיסוק בגן עדן הוא למעשה תקווה שאת כל האושר שלא
חווינו בימי חיינו נמצא לאחר המוות. שאז נפשנו תדע מנוחה
לעולמי עולמים, ולמרות שלכל אדם יש רעיון אחר לגבי תכולת גן
עדן מיקומו ויעודנו אליו או לגיהנום כולנו עדיין מקווים להגיע
למקום טוב יותר.
ולמה רע לנו כ"כ על פני כדור הארץ? כי אנחנו לא מגשימים את
הרעיונות שלנו לגבי גן עדן, כי במקום לשקם את ההרס אנחנו
הורסים יותר. כי אנחנו לא עסוקים בלהגשים.
גן עדן למעשה זה הגשמה של החלומות הכי כמוסים שלנו.