הילה קרן-אור / גשם |
נתתי ללב להיות מונח שם
אך לרגע
חשוף ומונח
אך לרגע
וכבר גואה בי נחשול
מאיים לשטוף
ועתה
הסכרים אינם עוד
לומר לשיטפון
חדל!
והייתי עטופה אך לרגע
במקסם התעלות וחמדה
כשעולה הדמעה
מן האופל הקר
והכל מפשיר לפתע
וזורם
חם
נעים
בזוית העין השטף
ובזוית לבי לפתע
מרפה
נותנת
לגשם לרדת
להשקות
את חלקת השדה השחונה
כי ידעתי
תם המדבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|