אצבעות הרגליים רפויות, אני נעלמת, ברכיים רפויות, אני מתמוססת
אל תוך הרצפה הקרה. המורה ממשיכה...האגן רפוי, העיניים, האף,
אני כאן, אך אינני עוד.
פתאום למולי אני רואה מסך שחור ומתוכו יוצאים מספרים לבנים.
הספרה אחת מבצבצת, אני לוקחת צבע עיפרון אדום וצובעת, אך לפני
שסיימתי כבר מופיע המספר שתים. הפעם אני יותר ממהרת וצובעת מהר
מהר עם צבע גועש. הספרה שלוש נופלת אל תוך המסך ונצבעת בכחול.

לפתע הכל נעלם ויש רק שחור, המורה אומרת משהו, אבל אני אינני
כאן ואינני שומעת, ואולי כן...
אני רואה מערה והשמים הם שמי ערב ושקיעה. הכל נורא חשוך
ואפלולי.  בתוך המערה ישנן מצבות, הן נפתחות, ומתוכן יוצאים
עצמות, וכמו קסם הם מתמלאות עור וגידים. אני רואה...אני רואה
ידיים, רגליים, בטן, ראש, עיניים ופתאום אני רואה את סבתא,
והכל כאילו הולך אחורה בזמן, קודם היא זקנה ומלאת קמטים, ואז
לאט לאט היא חוזרת והופכת להיות צעירה, כמו התמונה שיש בבית של
סבא. אני באה לחבק אותה, אבל לפני שאני מגיעה היא נעלמת,
והמערה נעלמת. חושך, שחור, לפתע המספרים חוזרים
1...2....3...ואני מתחילה לחזור, ולהרגיש את הרצפה, ולשמוע את
המורה, לכיתה, אל הגוף, אל עצמי...