התחלנו ביחד, גוף אחד ונשמה משותפת.
התחלנו ביחד, אתה היית אדם ואני הייתי צלע.
אולי הייתי קטנה, ואולי סתם חיפשת רחוק מהעץ.
ניסיתי בכל יכולתי שתתייחס ותראה סימני אהבה, אך אתה, לא
הסתכלת לעברי, לקחת אותי כמובן מאליו.
היית כל כך קרוב, אבל גם כל כך רחוק.
בכית על בדידות, ואני צעקתי לך-"אני כאן", "קרוב", "פה
בשבילך", אך צעקתי לא נשמעה, והתמוגגה לאיטה באוויר.
זעקת לשמים, ותפילותיך הרעידו עולמות אחרים, מלאכים, כוכבים.
רציתי שתבין, לפני שיהיה מאוחר, ויכבו האורות, שבכל אדם יש גם
חוה, ואם לא מנסים למצוא אותה, להקשיב לה ולאהוב אותה, אז היא
נשארת ונשברת לבדה.