כשחזרנו כל הכיתה מהטיול למוזיאון, ראינו את יעקוב המשוגע יושב
ליד המכולת. כמה תלמידים צעקו לו "משוגע, משוגע" אבל ליעקוב זה
לא נראה שהפריע. המורה עליזה אמרה להם להפסיק, ושזה לא נושא
לצחוק עליו כי זה יכול לקרות לכל אחד, ואני לא הבנתי אותה, כי
יעקוב נולד יעקוב המשוגע, ובטח הוא הסתובב בהרבה מקומות עד שבא
לשבת אצלנו בשכונה, ליד המכולת, אבל רק יעקוב יכול להיות יעקוב
המשוגע. כשחזרתי הביתה נתתי נשיקה לאמא והתחלתי לחשוב קצת על
יעקוב, אבל איך שנכנסתי לחדר אמא שוב התחילה לבכות. כשהלכתי
לחבק אותה כמו שהיא אוהבת, אבא כבר היה שם בחדר שלהם עם הפנים
הרציניים שלו ואמר לי לא עכשיו. לפעמים הוא לא מבין שהיא בוכה
רק בשביל לקבל חיבוק, ממש כמו בשיר, והיא לא באמת רוצה למות ,
למרות שהיא צועקת את זה. זה המשחק שלנו- אמא בוכה ורוצה למות
ואני בא ומחבק. לפעמים היא מתנהגת כאילו היא לא הרגישה אבל רק
אני רואה את זווית החיוך שלה וצוחק בחזרה כי עכשיו שנינו
יודעים שהיא הפסידה במשחק. הלכתי בחזרה לחדר וחשבתי על יעקוב.
מעניין איך זה להיות משוגע ולשבת ליד המכולת כל הזמן, לחכות
לילדים שיצעקו לך יעקוב המשוגע ויברחו. לפעמים אני חושב שכבר
ממש נמאס לו מזה, אבל הוא לא יכול לאכזב את הילדים אז הוא
נשאר. החלטתי שמחר אני אבקר את יעקוב כדי שלא ימאס לו כל כך.
חיכיתי כבר שיגמר השעור חברה המשעמם של עליזה כדי שאני ירוץ
לבקר את יעקוב ופתאום ראיתי את אבא בכיתה, וישר יצאתי, אפילו
שזה בלי רשות, כי אבא אף פעם לא בא לבקר אותי קודם בבית הספר.
רצתי אליו עם הידיים פתוחות, ממש כמו פעם, כשהוא היה פחות
רציני, אבל שוב הוא עמד שם עם הפנים הרציניות שלו. הוא
סיפר,כמעט לחש עד שהייתי צריך להגביהה את האוזן לכיוון שלו,
שלאמא הייתה תאונה ואנחנו נוסעים לבקר אותה בבית חולים. בהתחלה
נבהלתי, כי פעם ראיתי בסרט שלשחקנית קרתה תאונה והיא הייתה
צריכה לישון בבית חולים עם קשים שהכניסו לה לגוף, אבל נרגעתי
כשאבא אמר שרק נחתכו לאמא הידיים קצת. כל הדרך לבית חולים אבא
שתק ואני לא הבנתי מה יש לו להיות עצוב כל כך, הרי לכל האמהות
יש תאונות, וגם אמא של בני חתכה פעם את הידיים כשהיא הכינה
אוכל, אבל אז נזכרתי שרק שמו לה פלסתר, ובכלל שאמא לא הכינה
כבר מזמן אוכל. בעיקר חשבתי על יעקוב המשוגע,  וחבל שלא באתי
לבקר אותו, אבל הוא בטח יבין אם אספר לו על התאונה  של אמא,
למרות שלא כל כך רציתי לספר לו, כי הוא סתם משוגע שישן ליד
המכולת,. מעניין אם יעקוב יכל להיות אדם אחר, זאת אומרת, נגיד,
וזה די מצחיק ,אבל נגיד שיעקוב היה המורה יעקוב והמורה עליזה
הייתה עליזה המשוגעת, וכשהילדים היו חוזרים מהמוזיאון הם היו
צועקים "עליזה המשוגעת" ויעקוב המורה היה אומר שזה לא יפה כי
זה יכול לקרות לכל אחד, ואז, אז חשבתי שאיזה מזל שקוראים לי
דני , ואיזה רעים ההורים של יעקוב כשקראו לו יעקוב המשוגע,
ונשבעתי שכשאמא תבריא ואני יחבק והיא שוב תפסיד, אני אגיד לה
שאם אי פעם יהיה לי אח, שלא תעיז לקרוא לו יעקב.