[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא דיין
/
משברון

"מושיק! מה קורה אתך? טבעת שם? צריך גלגל הצלה?" שואלת פנינה,
אשתו המיושנת, ודבריה מעוררים גל צחוק מוכר, כמעט אלים, בבטנו
של כל אחד מתריסר האורחים היושבים עמה בסלון ביתה.

העניין הוא שלמושיק אין חשק לצאת מהשירותים. נוח וטוב לו לשבת
שם, בתא הצר המואר בצהיבות מחליאה, גם אחרי שהוציא את כל מה
שהיה צריך לצאת החוצה. מסיבת ההפתעה שאשתו סידרה לכבודו לא
מעניינת אותו כלל ועיקר. גם נוכחותם של החברים שטרחו והגיעו
מכל קצוות העיר לא מרגשת אותו ואם לומר את האמת - מפריעה לו
לשבת מול הטלוויזיה ולפשפש באשכיו שעה שיאיר לפיד עושה עיניים
למצלמה ולאשתו ליהי, טקס שהקפיד עליו לאורך כל העונה הנוכחית
של התוכנית. אי לכך הוא ממשיך לשבת בשקט ובהסתודדות עם עצמו,
ביודעו כי שתיקתו לא תפורש ע"י אשתו והאורחים כטביעה בים של
חרא אלא לכל היותר כחוסר תשומת לב מצדו, כזה שמתקבל על הדעת
ושניתן לכפר עליו, או במקרה הכי גרוע - הסתייגות מאופקת כתוצאה
מבדיחה לא מספקת. ופתאום הוא סוקר את שנות חייו, ארבעים במספר,
ולמעשה מחשב ובעצם שואל את עצמו: כמה פעמים הזדמן לי לבקר בחדר
השירותים הזה? ומה היה טיב הביקור בכל פעם שנכנסתי לכאן?
זהו חדר קטן בעל צוהר קטן, ויש כאן מברשת קטנה לניקוי האסלה
ופח אשפה קטן וארונית קטנה המקפלת בתוכה שלל תרופות שפג תוקפן.
הכל כל כך קטן!
הוא מקמר את גבו, אך לא קם מישיבתו, ומזרים מים, ללא שום סיבה
מיוחדת, בברז שקבוע מעל לכיור המיועד לנטילת ידיים, ומבחין כי
גם הוא מגומד בצורה מעוררת רחמים.  

"התאומים מכייפים עכשיו בטיול השנתי." הוא שומע את אשתו
המדושנת מברברת בחדר האורחים וחמה פנימית מרתקת אותו אל מושב
האסלה שכבר הספיק להתחמם היטב.
התא הקטן שלו, אשר יכול לשמש, בגלגול אחר או בזמן אחר, כתא
אסורים במוסד השמור והאכזר ביותר, כמו עושה עמו חסד בשעת
היומולדת הזו. ואולי, למה לא, זהו תא וידויים, הוא מקשיח את
עמדתו. תא שמאפשר לי להתפרק ולהיטהר בהרבה יותר ממובן אחד.

הוא חונק את זרימת המים הדקיקה עם ידו השמאלית בעוד ידו הימנית
משמשת אותו כדי לחתוך כמה ריבועים מגליל נייר הטואלט המעוטר
בתבליטי דובונים מלבבים - תוך כך הוא מחשיב עצמו כטייס קרב
השולט בקוק פיט שלו ביד רמה - ונזכר שפעם, כך סיפר לו אביו,
אנשים ניגבו את התחת בעזרת דפי עיתונים ישנים. איך שהימים
השתנו...

באין ברירה אחרת הוא יוצא את חדר השירותים ומביט בשיממון
שמצהיב את חדר האורחים של אשתו.
"מושיק," אומר אלי, חברו הלץ עוד מימי האוניברסיטה, "עוד מעט
נאכל שעווה במקום עוגה."
מושיק מעיף מבט אל השולחן ומיד מבחין כי חלב הנרות הדולקים
מטפטף ומצפה את חלקה העליון של עוגת יום ההולדת בארבעה צבעים
דהויים. ובחסות השקט שנוצר, הוא מצהיר: "מהיום ואילך תקראו לי
משה." אשתו המעושנת פונה אליו בדאגה ושואלת אותו אם הכל בסדר,
ושוכחת להשמיט את שמו הישן מסוף המשפט. אלי הלץ מבקש אותה
שתביא סכין, כדי שיוכלו לחתוך את המתח ואת העוגה.
ושוב אותו צחוק אלים ומוכר חובט בכותלי הבית ומרעיד את נשמתו
של מושיק, אך הוא ממשיך בשלו, ניגש אל העוגה הבוערת, עוצם
עיניו בהנאה ומכבה את הנרות, ארבעים ואחד במספר,  בנשיפה אחת
חזקה.
"מה ביקשת?" שואל אלי.
"בידה מוזהב," הוא אומר לכולם בגאווה, וממשיך לתכנן בלבו את
השיפוץ הכללי שיעשה בחדר השירותים. הוא ירחיב אותו, ויחליף את
כל אריחי הקרמיקה, ואולי אפילו תרד מהתקרה נברשת מרשימה שתחליף
את התאורה הצהובה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בואי
תני לי יד
ונזריק
אל תשאלי אותי
את מה
אל תשאלי אותי
על חומר

הפרוייקט של
סוקה בלאט


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/6/05 21:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא דיין

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה