ארבל הכרמלי / עושה לי |
רוממה את רוחי
ואז הפקרתי את עצמי,
פתחתי סגור לבי
והיא ממולי- מפקירה לבה
וכל מלה שכתבה
מצופה בכוונה ובכנות רבה
שמפיחה כל צינה מדרכה,
מבשרת את בוא המים
לשורשים צמאים לאהבה בשניים.
וכך, בשלווה ובקסם שהשרתה-
כמו מלאך, כמו נסיכה,
ננוח על אי האהבה והאור,
נשוט בעדנה מבלי לחשוש,
נמלט נפשנו ממציאות עגומה
ונצלול אל נבכי אהבתנו הצלולה,
נעטר באלמוגי התשוקה את הלב,
נקשט במבטים מסירי ספק,
נרשה גם לגופינו לומר דברם
ותהא אהבתנו רק... הדבר המושלם!
12/10/02
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|