קידשה בגופי את פריצותה היום;
הוצת לבה וילהט גופה עד תום.
נופצה תאוותה לרסיסים מידי אוני
אך התמלאה אהבה מחגיגת לבי.
דרכי אל גופה -
סוגה באהבה
כנגן כינור דרוך מיתרים
המאוהב במנגינה.
רוחה היא הנושבת עלי בנהרה,
פיה, כציפור הפוצחת באמירה...
מנתרת קימעה
ולבה אומר אליי שירה.
בזוהר קסום וללא פשר
אני נסחף אחריה כמו אל אור השמש,
והצללים פוחדים מגשת אליי
בהיותי מנגן עליה מנגינותיי.
מנגינתי כתכלת סוערת בזכותה;
זו תכלת המלטפת את לבה,
מסירה ממנו צערה חיש-מהר
והיא יוצאת שלווה אל מחול התשוקה.
29/05/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.