לו היה לי לרגע אותו החיוך
ששלחת מבעד צמרות עצים עירומים
מנתר ללא אחיזה,
כמה ליבש דמעותיי,
לומר לי ניחומים.
רחוקה מתמיד אהבתך
שזכרתיה בלהבות אישוניך,
שהייתי נושמת אותך עמוק בטירוף
חוסכת מילים מול לבך,
שפתיים בלהט פניך.
השביל עוד עטוף פרחים שיבשו,
זכרונות שעוברים בי עם כל צעד,
מתיקות טעמך במגע השברירי
שנותר חי ופועם בי
עורג לחיוך ולרעד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.